פוסטים

זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 

איך היא הלכה איתו ככה? כמה אומץ היה לה! המון מדברים על מידת החסד של רבקה אמנו, על הצניעות שהיתה בה. אני נפעמת דווקא מהאומץ, מהכח להחליט החלטה. "התלכי עם האיש הזה? ותאמר: אלך". ככה. לתמיד. לעולם. לארץ אחרת. הלכה לה מארצה, ממולדתה, מבית אביה. ועוד מהרגע להרגע! הרי משפחתה מבקשת מאליעזר: אולי תישארו קצת, ימים או עשור? ואליעזר מציב גבול. אל תעכבו אותי. תנו לי כבר לצאת הביתה. ורבקה מסכימה. עכשיו. מהיכן הכח להחליט החלטות כל כך גדולות? ובכן אותי לימדו שהחלטה גדולה מגיעה לאחר רצף של החלטות קטנות. היא החליטה לא להתעלם מהזר. החליטה להשקותו מהכד שהרגע סיימה לשאוב. החליטה לשאוב לגמליו במשך מספר שעות, עד אם כילו לשתות, ועמדה בהחלטה. שאיבה אחר שאיבה, המתנה אחר המתנה בתור לבאר... החלטה שלא לגבות ממנו תשלום על כך, חלילה! החלטה לענות לשאלתו: בת מי את? החלטה להזמין אותו אליהם ללון. החלטה לרוץ הביתה ולבשר על בוא האורח, למרות שאולי בביתה לא ממש אהבו אורחים... אז יש בה כבר כל כך הרבה כוחות של החלטה, נשארה רק ההחלטה שבסוף. הגורלית מכולן, אבל יש לה כבר כח! גם אתם. יש לכם כח. מתאמנים שואלויםאותי: איך אצליח להחליט להתחתן? זה כל כך גורלי! נכון. גורלי. אבל שימו לב כמה החלטות כבר החלטתם: החלטתם להסכים להיפגש עם המועמד הנוכחי. החלטתם לחייך, לתת צ'אנס, להיפתח. החלטתם לצאת לפגישה שנייה, החלטתם לספר לו משהו שדרש מכם אומץ. החלטתם ליזום היום שיחת טלפון בעצמכם אליו בלי חשבונות מתי התקשרתם לאחרונה או מי מכם התקשר. החלטתם להוסיף פרח בהודעת הטקסט... החלטתם להזמין אותו לפגוש משפחה שלכם. וחברים... החלטתם על עוד דייט ועוד דייט. על עוד מחווה ועל עוד גילוי לב. יש לכם, בהחלט יש לכם גם את הכח להחליט את ההחלטה הסופית. התלכי עם האיש הזה? בהחלט. תלכו על זה! ושיהיה במזל טוב! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 

שמעתי שיעור מהמם מהרבנית רחל בזק. הנה כמה תובנות מהשיעור ובעקבותיו: היא פגשה משפט מקסים: "כל חיי חיפשתי מפתח לדלת שלא היתה נעולה". לפעמים נדמה לנו שהלב שלנו פתוח. שאנחנו “בעד זוגיות”, ש“אם יבוא האדם הנכון – אני מוכנה”. אבל בפנים… הדלת נעולה. לא במנעול מתכת, אלא במנגנון רגשי עתיק, שקשה לראות אותו. זו יכולה להיות דלת שנראית פתוחה כי אנחנו יוצאים לדייטים, אבל משהו עמוק בפנים אומר “לא באמת”. אולי זה פחד מהחיבור, אולי מחוסר שליטה, אולי מהאפשרות להיפגע שוב. ואז אנחנו מחפשים “מישהו שיתאים”, אבל בעצם הדלת עצמה סגורה. יש גם את הדלתות השניות — אלה שפתוחות מדי. שאף אחד לא באמת בפנים, אבל הדלת נשארת חצי פתוחה "ליתר ביטחון". אקסים, תקוות ישנות, קשרים ש"עוד אולי יהיה מהם משהו", אנשים שאנחנו מחזיקים בלב בלי סיבה אמיתית. הדלתות האלה גוזלות אנרגיה, שואבות כוח, מבלבלות את המצפן הפנימי שלנו. ודלת היא לא רק מעבר. היא גם הגדרה וביטחון. לפעמים הדלת שלי סגורה כי זה יותר בטוח, ברור. ולפתוח דלת זה לשנות הכל, להכניס אלי הביתה, להזיז דברים ממקומם. הדלת עוזרת ללב לדעת איפה הוא שומר על עצמו, ואיפה מותר לו להיפתח. אז אולי כדאי לעצור רגע ולשאול: הלב שלנו — כתוב עליו משהו, בואו נגלה מה. האם כתוב עליו "אין כניסה"? האם "ברוכים הבאים"? האם "הכניסה בזמנים מסוימים, לאנשים מסוימים ולחדרים מסוימים בלבד”? מה הם התנאים שאנחנו מציבים לאנשים כדי שיוכלו להיכנס לליבנו? באילו תחומים בחיים שלי נדמה לי שאני פתוח – אבל בעצם אני שומר את הדלת סגורה מפחד? איפה אני משאיר דלתות פתוחות סתם, רק כדי לא להתמודד עם ריק או סופיות? ואיך אני יכול ללמוד לסגור באהבה את מה שכבר לא נועד לי, כדי לפנות מקום לדבר החדש שרוצה להיכנס? האם יש מקומות או אירועים או אנשים, שכדאי לי לסגור עליהם כבר את הדלת, כדי שאנרגיה מבוזבזת לא תזלוג משם לחינם? והכי חשוב ומשמח: אילו דלתות חשבנו שהן נעולות ובעצם, הן לחלוטין פתוחות, המעבר זורם, ואני בכלל לא ידעתי כמה קל זה יכול להיות? כי לפעמים, הדרך אל הזוגיות עוברת דרך אומץ קטן: להכיר את הדלתות שבתוכי – ולפתוח, או לסגור, בזמן הנכון, או לזהות שזה מזמן היה פתוח, ואיזה יופי! אוהבת, אילה שטרן, מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 

אחרי הפוסט האחרון שלי, על הבחורה שהתלבטה והלכה לרבי דוד — קיבלתי הודעה מתוקה מעוקבת שכתבה לי כך: "התרגשתי מאוד לקרוא את הפוסט שלך על הבחורה שהתלבטה, על חוסר שלמות ועל התפשרות. אני בעצמי נמצאת עכשיו במקום דומה, ורוצה לשאול: 1. האם על כל קשר היית אומרת שיש בו חוסר שלמות וחסרונות? 2. מה בעצם זו 'התפשרות' בתוך קשר? זה לבלוע צפרדעים? זה פשוט לחזק את היתרונות מול החסרונות?" וזה מה שעניתי לה: כן, בכל קשר יש חוסר שלמות — וזה מתוכנן כך משמיים. זו לא פשלה בבריאה :) המטרה של קשר זוגי היא לא למצוא מישהו מושלם, אלא להתרחב מעבר לגבולות האישיות שלי, לצאת מה"אני" הקטן ולהפוך ל"אנחנו". וזה קורה רק כשיש שונות. הרבה פעמים אנחנו מפרשים שונות כחיסרון: "רציתי משהו אחד, והוא אחר — אז זה חסרון". אבל לא בהכרח. לפעמים זו פשוט שונות שבאה להצמיח אותי. כמובן, לא כל שונות מתאימה ולא כל פער אפשרי, אבל עצם זה שיש הבדל – זה לא סימן רע. זה סימן שיש כאן חיים. משהו דינמי. בכל הזוגות שאני מלווה או מכירה, כמעט לא ראיתי שניים שהתחתנו בדיוק עם מי שתיארו לעצמם מראש. תמיד יש משהו שונה, ולעיתים דווקא השונה הזה מתגלה כמתנה הכי גדולה. ועכשיו לשאלה על התפשרות: אני פחות אוהבת את המילה הזו. "פושר" מזכיר לי מים פושרים – לא חמים ולא קרים. לא אוהבת אותך, לא לא-אוהבת אותך, אבל נו, יאללה… נתחתן כי צריך. זה לא. ממש לא! אנחנו מתחתנים מתוך אהבה, שמחה ובחירה מאושרת מאד! באדם שמולנו. אבל בתוך אהבה – יש גם חסרונות. ולא תמיד מדובר ב"חסרונות נוראיים", אלא לעיתים בקשיים פשוטים או שוני אמיתי. למשל – מישהו שגר רחוק. זה קשה. זה חיסרון אמיתי. אבל אם אני כל כך שמחה בו, ובקשר שנבנה בינינו, אז אני מכילה את זה. אני לא מסכימה להחליף את האיש שלי תמורת "מישהו שגר קרוב יותר" – אני רוצה אותו. ורק אותו. גם אם קשה לנסוע רחוק. אז כן, לפעמים זה "לבלוע צפרדע" במובן של לוותר על נוחות, אבל לא מתוך כניעה או פשרה – אלא מתוך אהבה גדולה. גדולה גדולה. ובכל זאת, חשוב לדעת – לא כל אחת יכולה להכיל כל חיסרון. יש דברים שמישהי תגיד עליהם "לא מתאים לי", וזה בסדר גמור. כל אחת צריכה להרגיש מה היא מסוגלת להכיל כשיש אהבה, חיבור פנימי אמיתי, וערכים משותפים. כשיש אהבה אמיתית, השונות כבר לא מרגישה כמו חסרון. היא מרגישה כמו משהו שמחזק אותנו – וככה נבנית זוגיות שלמה, גם כשהיא לא מושלמת. ❤️ אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

-אני כבר לא יודעת מה להחליט, אני משתגעת. היא אמרה לי בעיניים דומעות. כבר כמה שנים (!) שהיא יוצאת עם אותו בחור ולא מצליחה להחליט בשום אופן. -מה יעזור לך? למה את באמת זקוקה? -אני צריכה ודאות. שמישהו יגיד לי אם זה זה או לא. אני צריכה שריבונו של עולם יתגלה ויגיד לי אם הוא הזיווג. -יאללה, מה הכי קרוב לריבונו של עולם בימינו? מפה לשם, היא תפסה אוטובוס לנהריה לרבי דוד. באותו יום. כתבה לו על פתק את הכל, והפסק יצא: "זה הזיווג. שיהיה בשעה טובה". אושר ושמחה. הקלה. התרת הספקות. ומה לדעתכם קרה? היא נפרדה ממנו. אני סוחבת איתי את השאלה הזאת כבר תקופה. מה קרה כאן? ולפני כמה ימים שוב אימון, עם בחורה אחרת. אנחנו מתעמקות בנושא של בחירות בחיים. מתחילות להבין ביחד איך שכדי לבחור בין שתי אפשרויות (בכל דבר) אנחנו צריכים להפנים היטב את היתרונות ואת החסרונות שבכל אפשרות, ולבחור. באמת לבחור. ותוך כדי המפגש, כמו תמיד, הנוכחות של הקב"ה נמצאת שם איתנו, ואני מגלה את עצמי מספרת לה את הסיפור על הבחורה שנסעה לרבי דוד, והקב"ה מגלה לי את התשובה. היא חשבה בטעות שמה שהיא צריכה זה את הודאות אם זה הזיווג. זה לא מה שהיא היתה צריכה. היא היתה צריכה להיות מסוגלת לחיות עם החסרונות. באמת לבחור. הרי ההתלבטות שלה במשך שנים היתה כ"כ מייסרת כי היו כ"כ הרבה דברים טובים שהיא באמת רצתה בו! וכ"כ הרבה חסרונות שהיא לא! רצתה! בהם! וכדי לבחור בו באמת - היא היתה צריכה לרצות גם את החסרונות. לדעת שהיא יכולה לחיות איתם בטוב, להתעצבן מהם, להתחכך בהם, לכאוב אותם, לבכות מהם, אבל לשלב אותם בחייה, ולהשלים איתם ואפילו ללמוד ולצמוח מהם. ובעקבות זה גם לצחוק איתם ועליהם ומהם. ואת זה גם הודאות שהוא הזיווג שלה - לא נתנה לה. גם עם ישראל עמד במעמד הר סיני - קיבל וודאות שיש ה' והוא אוהב אותם, וכמה ימים אחר כך - חטאו בעגל. זו לא הוודאות. זו ההסכמה והיכולת לחיות עם חוסר השלמות. וזה לוקח אותי לחיים שלי, בכל צעד שלי. יש טוב ויש פחות והשאלה היא עד כמה אני מכילה את הפחות טוב ושמחה בטוב. ולחיים של המתאמנים שלי - לדייק איתם בכל זוגיות עד כמה הם מוכנים להכיל את ההמורכבות שהזוגיות הספציפית הזאת מביאה איתה. לשמוח בטוב לצד הלא טוב, ובאמת לחיות את החיים. שמעתי היום משפט יפה: החיים מידי קצרים כדי להתפשר עליהם. ולהתפשר - זה לפחד ולכן לא לבחור. הלוואי שנצליח לבחור בלא טוב ביחד עם הטוב ולהרוויח... חיים! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

תראו חברים, בחורה שליוויתי לחתונה כתבה לי מכתב שחשוב לי לשתף אתכם בו. לא סתם. יש פה לימוד חשוב בשביל כולנו. "אילה אהובה, תודה רבה על כל הליווי המסור,על ההקשבה, ההכלה והעצתות המועילות. על זה שהיית שם בשעות לא שעות וזמנים לא זמנים העיקר שיהיה לי טוב. תודה שהיית אוזן קשבת עבורי וקרבת אותי אל הגאולה שלי. תודה גדולה ועצומה, אוהבת". ההתרגשות שלי פה היא כמובן מהמילים הטובות שקבלתי, (אני בן אדם בסך הכל)... אבל גם מאד מאד ממנה. כי היא עשתה דרך. שכולנו יכולים לעשות גם אנחנו. איזו בחורה, איזה אומץ לב, איזו כנות היא הביאה לתהליך, כמה פתיחת לב לראות את עצמה, לראות את הבחור שלה, לראות את הקשר שלהם באור נכון, לא לוותר, להקשיב לעצמה ולו, להאמין בשניהם, לרפא פצעי עבר בתוך עצמה (וואו כמה שזה היה מרגש ומרתק, איך היא אמרה: הבנתי בסוף שהדברים שלא פשוטים לי פה, הם לא קשורים אליו, הם יהיו לי עם כל בחור, אם לא ארד לשורש שלהם). לשמוח למרות שהיו נפילות וקשיים תוך כדי, ולשמוח עכשיו ולתמיד בכיף שיש להם ביחד, עד 120! זו פשוט הרגשה עילאית של יחד. יחד שלה ושלי כמובן, אבל הכי חשוב - יחד שלה ושלו. תודה לה' שאני חלק מסיפור כל כך גדול, יקר ואוהב. בקרוב אצלכם! מגיע לכולכם! וגם אתם יכולים! אוהבת, אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

"סיור הפרחים הבא יוצא ב1 וחצי, אחרי סעודת השבת". ככה שיגעתי את יעקב כל הארוחה. לא, זה היה הזוי. נסענו יעקב ואני לחברתי הטובה (ואהובה!!!) רינת בבית חורון לשבת. קסום קסום קסום, מקום מהמם ורגוע, מלא שקט וטבע. כשיעקב היה בתפילה בבית הכנסת, אני יצאתי להתפלל בחוץ. והפרחים... תשמעו. זה משהו אחר להתפלל ליד פרחים. אבל לא סתם. באמת הרגשתי השראה ותפילה אחרת. רינת משקיעה בעציצים מהממים וזה פשוט אי אפשר להסביר. ואז שיגעתי את יעקב כל הארוחה שהוא חייב לבוא איתי לסיור פרחים. לא באמת הדרכתי אותו כמו בהדרכת טיולים על השמות של הפרחים ואיפה הם גדלים. נראה לכם שיש לי מושג?? פשוט עברנו פרח פרח והתפעלנו ביחד: הצבעים העזים והשונים של כל פרח. לכל פרח מרקם אחר, צורה אחרת של עלים, פריסה אחרת של עלים, כי יש כאלה שיש להם שכבה אחת של עלי כותרת ויש כאלה שיש להם כמה שכבות (!) צורת העלים שצומחים על הגבעול היא שונה, יש פרחים שה' פשוט עשה להם פרנץ' מניקור - קו לבן מסביב לכל עלה כותרת ורוד עז. או פסים צהובים על גבי סגול עמוק. מטורף! יש עוביים שונים לעלים שונים. והם כל כך קטנים, כמו שהרב אבינר פעם אמר: "מה קטנו מעשיך ה'"! ויש כאלה שהם לא סימטריים, דווקא, בכוונה, וזה כל החן שלהם. משהו בצורה שלהם הוא לא "בדיוק" וזה מה שהופך אותם לייחודיים, להיות הם. והכי התעלפתי מהריבוי. הריבוי!! מכל גבעול יוצאים כ"כ הרבה פרחים, ובכל פרח כ"כ הרבה עלים! גם כאלה קטנטנים! למה ה' משקיע בכל עלה ועלה עד כדי כך? כ"כ הרבה חשיבה, עבודה, אהבה, דיוק. בשביל מי? מי עוד חוץ ממני ברגע של השראה (עד כדי קריזה) ייקח את בן הזוג שלו ויכריח אותו (די באלימות הייתי אומרת) להתבונן בכל עלה ועלה וייתן עליו הרצאה על גדלות ה'? אף אחד כנראה. (מקווה שאני טועה ויש עוד אנשים שמתפעלים ככה מפרחים). ועדין ה' השקיע. בכל עלה. סתם כך, כי הוא ה'. והוא אוהב את הפרחים. ואוהב אותנו. ורוצה להשקיע ביופי ואסתטיקה, שזה אפילו הצד הפחות הכרחי של החיים, אבל הוא פשוט מוסיף נעימות. וחשבתי לעצמי: כך כל אדם הוא עולם. בואו נשקיע בלהתעמק בכל אדם, בלב שלו, ברגשות שלו, בחוויות שלו, בפנימיות שלו, בריבוי היופי שיש בו, בפרטי הפרטים שלו. יש כ"כ הרבה יופי בבריאה. בואו לא נפספס פרחים. בואו לא נפספס אנשים. בואו נראה אותם לעומק ונתפעל מהם. אנחנו אלה שנרוויח. אוהבת, אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

ברוך מתיר אסורים, אין לתאר את האושר! הם חוזרים הביתה, מתחבקים עם מהשפחות שלהם, יוצאים מאפלה לאורה, אחרי כל כך הרבה זמן של ציפיה והמתנה מורטות עצבים. ו... מתחילים בחיים חדשים. התאוששות, שיקום, וחזרה לשגרה מלאה, בעז"ה. אני בטוחה שגם אתם, כמוני, מרגישים שסוף סוף אפשר להתחיל קצת לנשום. הם היו כל כך חסרים, כאילו חלק מגופנו ונשמתנו, כפשוטו, היה חסר. גם אם לא הכרנו אותם אישית. וזו התכונה שלנו, של עם ישראל. אנחנו נשמה אחת וגוף אחד. ועכשיו, כשהם יצאו לחופשי, וכולנו בעצם יצאנו איתם לחופשי, וגם אחרי שערכנו התרת נדרים בראש השנה ונמחקו לנו עוונות ביום כיפור, אנחנו יוצאים לשגרה חדשה כולנו, נקיים, משוחררים ופתוחים יותר. זה בטוח משפיע עלינו גם בחיפוש הזוגיות. אני בטוחה. אם רק נסתכל קצת פנימה. אילו נדרים אנחנו מוכנים להתיר בתוך עצמנו? אילו כבלים וחבלים שאולי נקשרו בנו עם השנים אנחנו מוכנים להתיר? אילו משקולות אנחנו כבר מוכנים יותר להניח בצד? אולי בקריטיריונים שאנחנו מציבים לנו לבני הזוג הפוטנציאלים? אולי בסגנון האנשים שאליהם אנחנו פונים כדי לחפש שם את בני הזוג שלנו? אולי במספר הפגישות שאנחנו מוכנים לצאת אליהן כדי להכיר יותר לעומק? אולי בתפיסות עצמיות שגורמות לנו להרגיש לא ראויים לאושר שלנו? מותר לשחרר, מותר להתפתח, מותר לצאת לחופשי, אנחנו ראויים לטוב, וה' רוצה לתת לנו טוב. איזה כיף זה להושיט ידיים ולהסכים לקבל אותו. אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 התפנו לי 3 מקומות בחדר האימון, מי תופס? תתקשרו או תשלחו הודעה ויאללה, נצא לדרך משחררת ומעצימה לכיוון החתונה שלכם.

איך סוכות יעזור לנו להתכונן לזוגיות? אנחנו בתוך 7 ימים שבהם רק יושבים ושמחים אחד עם השני, ופשוט מתחבקים עם השם. ואח"כ יהיה כל כך מקסים, שה' יגיד: בבקשה, תישארו עוד יום, קשה עלי פרידתכם. איזו אהבה, זה לא להאמין! גם אתם רוצים בטח להתכונן לזוגיות כזאת מחבקת ואוהבת. אז כמה טיפים ברוח הסוכות להתכונן אליה. * מחמאות – להרבות במחמאות לאנשים שסביבכם. פותח את הלב, משמח, מגדיל אהבה, שהיא שריר שמתפתח. * לקבל מחמאות בשמחה – אם מישהו מחמיא לכם, תאמינו במחמאה, תקבלו בזרועות פתוחות ותגידו "תודה" בפה מלא. מלמד: לאהוב את עצמנו ולדעת שאנחנו שווים וראויים לאהבה. * להחמיא לעצמנו, מחזק את שני הנ"ל, ואת "אם אין אני לי מי לי". שריר שחשוב בתקופת ההיכרויות. אחרת, איך אשיג לעצמי הצעות טובות? קשר טוב? סה"כ סוכות הוא לא חג קל. צפוף, חתולים, ציפורים, עניינים... 😊 אבל אנחנו מצווים לשמוח בו כל הזמן. איך? * עין טובה – לשקול יותר את הטוב מאת המרגיז. גם בקשרים, זה לא שאין מרגיז, אלא שאנחנו רוצים להסתכל בתמונה כוללת ולבחור להדגיש בליבנו את הטוב. (בהנחה שהמרגיז הוא משהו שאפשר לחיות איתו והוא לא קריטי לנו). גם המחמאות עוזרות, להודות על מה שטוב. וגם לקחת בהומור את מה שמבאס. כמה שזה חשוב בקשר ותיק, ובמיוחד בחדש! תתאמנו על זה בחג. עושה פלאים. * ארעיות – הסוכה היא ארעית, ולכן קל יותר להעלים עין מכל הדפקטים שיש בה... גם בקשר חדש, או בהצעה שאנחנו מקבלים. יש דפקטים בכל אחד, זה ברור. (זה ברור, אגב?) וכדאי לאמץ את השאלה איזה דפקט יישאר לתמיד, ואיזה הוא "מום עובר" רק לתקופת הדייטים, אבל ישתנה כשבמילא נתחתן... או משהו שאפשר לדבר עליו, והוא ייפתר ביחד ברוח טובה. אז לא לפסול. לחשוב טוב. * 7 על 7 על 10 טפחים מספיק – כל השאר בסוכה זה הידור. גם בקשר שלכם, מה מהדברים שיש בו הוא העיקר מבחינתכם, שאם יש אותם לא כדאי לוותר על הקשר, ואילו הם תוספת שהיה רצוי שתהיה אבל לא קריטי? אם יש את העיקר, איזה כיף! את התוספת אנחנו מוסיפים בעצמנו. (הלכתי בעצמי לקנות ולהכין קישוטים לסוכה... זה לא הגיע מעצמו). * רעננות – ריח סתיו באוויר. ארבעת המינים ריחניים... כמה חשוב להוסיף רעננות בקשר. טיילו במקומות חדשים, תנו לנשמה להתחדש, לשמוח! הופך אותנו לאנשים שכיף להיות בחברתם. פתחו את שריר השמחה, אם אתם כבר בקשר עכשיו, וגם אם עדיין לא. תכינו את הקרקע לקשר. ובכלל, לכם עצמכם לא מגיע? * שינויים – הרבה פוחדים להיכנס לזוגיות בגלל הפחד משינוי. אז טיפ: לעשות שינויים פצפונים בחיי היומיום. לצחצח שיניים ביד שמאל, לשנות את סדר הבגדים בארון, לנסוע לעבודה מדרך שונה. זה מפתח את המוח, מראה לו שאפשר ליצור מסלולים חדשים ולהישאר בחיים. לא ייאמן איזה אפקט יש לזה. מפתח גמישות מדהימה. פתאום עושים דברים אחרים גם בהקשר לדייטים, שהיה מאד קשה לחשוב עליהם קודם. תנסו! סוכות הוא בדיוק הזמן לשינויים, שממילא נכפו עלינו. אז בחיוך... 😊 * אסיף – "אסוף את המעשים, את המילים והאותות כמו יבול ברכה כבד משאת". ואם עדיין קשה לכם לשמוח... כי לא קל לכם בחגים... תאספו את כל מה שעשיתם עד כה. בשביל עצמכם, וגם בשביל להשיג זוגיות. עשיתם המון! שזה ייקח אתכם למקום של שמחה וביטחון ביכולת שלכם. ואז תארזו הכל בעטיפה ותשלחו לקב"ה. תגידו לו: ראית כמה עשיתי? עכשיו תורך. 😊 חג שמח מכל הלב! 🪗 אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855