פוסטים

אני הרי מאמנת... אני מאמינה בתהליכים. כי ככה זה בטבע. שלב שלב, צעד צעד עד ההצלחה. אבל יחד עם זאת אני מאמינה במשהו אחר. בדילוגים. בעזרת ה' שהיא פתאומית וקופצת שלבים. בניסים שמעל הטבע. ואני רואה את זה הרבה בחיים ועם המתאמנים והמתאמנות שלי. מישהו שהיו לו פחדים ועבדנו ארוכות להמס אותם, אבל כשזה קרה, זה הרגיש כמו קפיצת דרך, זה היה גדול ומשחרר ובלי פרופורציה לדרך התהליכית. מישהי שהרבה זמן הרגישה חסימה ברצון ובחשק לזוגיות, ועבדנו... נכון, אבל כשהרצון הגיע - זה היה כמו מתנה גדולה שהגיעה פתאום. ויש כזאת הרגשה שה' לפעמים רוצה שרק נפתח לו פתח צר, והוא יבוא בענק ויפתיע. כי לפעמים רק הזיהוי של הרגש כבר מביא רווחה, ולפעמים רק תובנה שכלית פשוטה אחת משנה את כל הפרספקטיבה, ולפעמים רק שינוי של הרגל קטן אחד, מביא הצלחה באופן שלא היינו מאמינים, ולפעמים רק נחמה אחת או מילה טובה משנה הכל. אז נכון, יש דברים שלוקחים זמן ומצווה גדולה להתמיד בהם בלי להתייאש, עיין ערך החוסן ואורך הנשימה שנדרשים מכולנו במלחמה הנוכחית, אבל יש כ"כ הרבה פעמים שיש פשוט דילוג, קפיצה, פסיחה... נס! והשנה לכבוד החג הקדוש שבא עלינו - אני מאחלת לכולכם להאמין בניסים שלכם, של כל אחד ואחת מכם, שכ"כ יקרים לי, ובניסים של כולנו כעם. זה אפשרי! בעזרת ה'! פסח כשר, שמח, חירותי וניסי! אוהבת, אילה :)

כתבתי לכם תפילה מיוחדת ונוגעת, עבור זוגיות בפסח הקרוב בעז"ה. (כתוב בנקבה, למען הנוחות, אבל טוב לשני המינים). ה', השנה אני רוצה לצאת לחירות מהחמץ. עזור לי לא להחמיץ את כל הטוב שבתוכי, כך לא אגיע בפנים חמוצות לקשר שמולי ולא אחמיץ אותו אלא אמצא אותו בשמחה. עזור לי לא להחמיץ פנים לאחרים בתגובות פזיזות, או בהתעלמות, לא להחמיץ את העובדה שאדם חי ומרגיש נמצא מולי, ולא להותיר אותו עם טעם חמוץ של פגיעה או אכזבה. עזור לי לא להחמיץ אנשים טובים מלהיות אפשרות טובה עבורי, בגלל מחשבות שליליות על זוגיות או על כוונותיהם הטובות של בני המין השני, או בשל שיקולים חיצוניים של יוקרה, מעמד או מראה מסוים מידי. עזור לי למחול בלב שלם לכל אלה שהחמיצו אותי, החמיצו לי פנים והותירו אותי בפנים חמוצות בגלל אותן הסיבות בדיוק. השנה אני רוצה לצאת לחירות! אני רוצה את החירות לדעת כמה אוצרות של טוב טמונים בי, בבני המין השני ובזוגיות עצמה, ובכך להגיע בפתיחות ובשחרור לקשר הבא. אני רוצה את החירות לראות את השני בעיניים טובות, להתחשב ברגשותיו, לכבדו, ולזכות להתחשבות ולכבוד בחזרה. אני רוצה את החירות לבחור! לבחור בבן זוג שבאמת טוב עבורי, עבור עומק עומקי נפשי, בלי שיקולים זרים של מה יגידו או מה יגיד ה"אני" של פעם, שהבטיח לעצמו הבטחות חיצוניות. אני רוצה את החירות לראות מולי את האדם בכל תפארתו, כדי שאוכל לזהות בו את ההדהוד של החצי השני של נשמתי. אני רוצה זוגיות אוהבת ואמיתית, מאושרת ועוצמתית. תן לי את החירות הזאת, תן לי לצאת לחירות מהלבד, אל הביחד המתוק והנכסף. עוד השנה! אנא תן גם לכל אחיי ואחיותיי היקרים זוגיות מאושרת בקרוב. תן לכולנו אהבה בלב אלה לאלה, בכל קבוצות העם שלנו. תן לנו כחברה את החירות לראות לעומק, ובכך להשפיע אלה על אלה לצאת לחירות משיקולים זרים. שמור אותנו מכל צר ואויב החזר הביתה את כל חיילינו ונעדרינו בריאים ושלמים בקרוב ממש מתוך ניצחון מלא על אויבינו. ושלח לנו את הגאולה השלמה בחסד וברחמים בקרוב ממש! אוהבת, אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

יש הרגל קטן שמייצר הרבה תסכול בחיים שלנו ובדרך כלל אנחנו אפילו לא שמים לב שאנחנו עושים אותו. את עומדת בפקק, מסתכלת על השעון, ונלחצת שאת מאחרת. את יכולה להתעצבן על הנהגים, על העירייה, על מי שתכנן את הכביש. מישהו צריך לחנך אותם! מישהו צריך פעם לעשות משהו עם הנושא. על מה משלמים למירי רגב כל כך הרבה? אבל הפקק… לא הולך לשום מקום. את שולחת הודעה למישהו שקבעת איתו, והוא לא עונה כבר יומיים. את יכולה להריץ בראש עשרים תרחישים, להיעלב, לכעוס, לנסות להבין מה קרה. אבל אין לך באמת שליטה על מה שהוא עושה עכשיו. את קוראת חדשות ומרגישה איך הלב מתכווץ. דברים גדולים קורים בעולם, והחבר'ה שם עדין מפיצים רעל? באמת שאת לא מבינה מה הסיפור שלהם! אבל... אין לך באמת יכולת להשפיע על רוב הדברים. בכל המצבים האלה אנחנו עושים משהו מאוד אנושי: אנחנו נשארים הרבה זמן במקום שבו אין לנו שליטה. יש גישה שמדברת על שני מעגלים בחיים שלנו: מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה. מעגל הדאגה כולל את כל מה שמטריד אותנו אבל לא באמת נמצא בידיים שלנו. מעגל ההשפעה כולל את מה שכן בידיים שלנו: התגובות שלנו, הבחירות שלנו, הצמיחה שלנו, והדרך שבה אנחנו פועלים בתוך המציאות. ולמה זה כל כך חשוב להבדיל ביניהם? כי כשאנחנו נשארים יותר מדי זמן במעגל הדאגה קורים כמה דברים לא טובים: אנחנו מתמלאים בתסכול וחוסר אונים. אנחנו מתחילים לפתח ציניות כלפי המציאות. אנחנו משקיעים המון אנרגיה בלי להתקדם לשום מקום. ולפעמים הכי גרוע: אנחנו מפסיקים להאמין שיש לנו בכלל השפעה. ומתייאשים... בעולם של חיפוש הזוגיות אני פוגשת את זה כל הזמן. לא מזמן ישבה מולי מתאמנת נהדרת ואמרה בתסכול: "זה פשוט המצב היום. בחורים נעלמים." שאלתי אותה למה היא מתכוונת. והיא סיפרה על כמה מקרים שבהם הייתה שיחה טובה, אפילו פגישה טובה, ואז פתאום הצד השני הפסיק לענות. היא כבר בנתה מזה מסקנה שלמה על המציאות. ייאוש מוחלט. אי אפשר היום להשיג בחורים טובים. אחרי שהקשבתי לה שאלתי אותה שאלה אחת: "נניח לרגע שזה נכון. מה מזה נמצא במעגל ההשפעה שלך?" היא שתקה רגע. ואז לאט לאט התחלנו לחפש. מה כן בידיים שלה? איך היא מגיעה לפגישות? מה נמצא בתוך עולם האמונות שלה? איזה מסר היא משדרת? כמה מקום היא נותנת לעצמה להיות טבעית? ואיפה אולי האכזבות הקודמות כבר גרמו לה להגיע קצת סגורה? לא שינינו את כל שוק השידוכים. אבל כן שינינו משהו הרבה יותר חשוב: את המקום שממנו היא פועלת. וברגע שהמיקוד עבר ממלחמה במציאות לעבודה בתוך מעגל ההשפעה שלה, האנרגיה של כל התהליך השתנתה. החיוך והתקווה חזרו לפנים שלה, והיא התחילה להביא אליה מציאות חדשה. כי בסופו של דבר, אנחנו לא יכולים לשלוט בכל מה שקורה סביבנו. אבל אנחנו כן יכולים להשפיע על מי שאנחנו בתוך הסיפור הזה. ועכשיו אני סקרנית: כשאתם חושבים על הזוגיות שלכם כרגע, איפה רוב האנרגיה שלכם נמצאת? במעגל הדאגה או במעגל ההשפעה? ימים טובים ומלאי גאולה, אוהבת, אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

אז מלחמה, וזה... כל הזמן מחוברים לחדשות. מה התעדכן? מה השתנה? לאן ירו? יש נפגעים? יש נזק? מתפללים שלא, מפחדים לבדוק שאולי כן. ואז מקבלים הודעות. ב"ה שהכל בסדר, שאין נפגעים ולא נגרם נזק. מזמור לתודה. או... שיש פצועים, וזה דווקא בעיר של בן דוד שלי, ומתחת לבניין של אחות של המדריכה של אחותי הקטנה. והגוף מתמלא מתח בלי לשים לב. ונדמה לנו שהמתח הזה יירגע רק כשנדע. כשיהיה לנו את הביטחון שבידיעה. אבל... שמעתי את הרבנית רחל בזק אומרת משהו שמאד נגע בי: בחמש השנים האחרונות מאז הקורונה הקב"ה אימן לנו היטב את השריר של "לא לדעת". זה שריר מקסים, משחרר שליטה, משאיר אותנו בידיים של הקב"ה. הוא יודע. זה מספיק. (קל לדבר. אבל צריך לתרגל את זה... לגלות את הקסם שבזה). זה כמובן מזכיר לי צלילה לתוך זוגיות... כמה אנחנו רוצים לדעת. יצליח? לא יצליח? שווה את המאמץ? שווה לתת את הלב? אבל אי אפשר לאחוז כל הזמן... רק אם נרפה משהו יוכל לקרות. אז אולי הדבר הכי חשוב עכשיו, זה לא לדעת יותר– אלא להישאר יציבים. לבחור רגעים ביום שבהם אנחנו בוחרים לא להחשף. להחזיר את תשומת הלב לגוף. לנשימה. להזכיר לעצמנו: אנחנו לא חייבים להיות בתוך הכול כל הזמן. יש עולם בחוץ – אבל יש גם עולם פנימי. וכשיש לנו חיבור פנימה, פנימה ולמעלה... יש לנו לאן לחזור. אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים להתחתן, בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

מרוב שהייתי מאוהבת בו, כבר לא הרגשתי שאני בוחרת בו. היתה פה מעין חוסר שליטה, והשכל שלי כבר לא עבד. לא ראיתי גם את המגרעות, ולא שמתי לב כמה הוא לא מתאים לי. אם היינו מתחתנים, אוי ואבוי אילו חיים היו לי. היא אומרת בעצב. אני פוחדת להתאהב בפעם הבאה. זאת הרגשה מאד משכרת, מטלטלת, סוחפת, ומי רוצה לוותר עליה? אבל תתפלאי, אני פוחדת ממנה. כי אין בה יותר מידי בחירה חופשית. אני רוצה אהבה רגועה כזאת, שתבוא לאט לאט, בלי קולות וברקים. אבל שבסוף אמצא את עצמי אוהבת, שלווה, שמחה ו.. בוחרת! - את יודעת? אני מחייכת ואומרת, זה קצת מזכיר לי משהו שקראתי אצל הרב שטיינזלץ. הניסים של פסח היו כל כך גדולים, עשר מכות, ים שנבקע, ברקים, רעמים, הר מלא עשן וקולות כל כך גדולים, שעם ישראל כבר הלך שבי אחרי הקב"ה. כבר לא היתה שם בחירה אם להיות העם של ה' או לא. מה שנקרא, "כפה עליהם הר כגיגית". הכפייה הגיעה מרוב שהאהבה היתה גדולה, גלויה וסוחפת. אבל דווקא שם היא לא החזיקה מעמד הרבה זמן, ומיד הגיעו חטא העגל וסדרה של חטאים במדבר. אבל בפורים... כל הניסים היו שקטים, רגועים ונסתרים. שרשרת מעשים שקשה בכלל לקרוא להם נס. עוד חוליה ועוד חוליה, ובסוף... הדבר קרה. - עוד פרח בהודעה, עוד שיחה כנה, עוד דייט מוצלח ונחמד... בלי קולות וברקים, זה מה שאני מחפשת... - בדיוק, ודווקא אז אחרי פורים, עם ישראל קיבל עליו מחדש את התורה מתוך בחירה ורצון. וזה נשאר לאורך שנים על גבי שנים. - לזה אני מתכוונת! גם אני רוצה ככה. אהבה שנבנית לאט לאט. ומי אמר שהיא פחות טובה מהתאהבות סוחפת? אני לא מאמינה בזה. הנה תראי, פורים הוא החג הכי שמח ומלא אנרגיות בשנה, החג הכי מתפרץ וכיפי. כזה אני רוצה! - אני מאחלת לך מכל הלב! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

בזמנים כאלה, משהו עמוק בלב מתעורר. רצון למקום בטוח. לשקט. למישהו להישען עליו. זה לא חולשה. זה לב אנושי שמבקש בית. מכירים את הביטוי "גורם מזמן"? אם מישהו נתן לי טפיחה על הכתף בעדינות, לא ארגיש כאב. אבל אם היתה לי שם מכה כחולה (כי אתמול התנגשתי בדלת) הטפיחה מאד תכאב לי. כי היה שם כבר כאב מקודם. הטפיחה היא רק גורם מזמן, שאשים לב שיש שם כאב. גם הרצון בבית, בשקט, במקום רגוע, בביחד, יושב על כאב ישן, שאולי ביום יום לא כל כך שמים לב אליו עם כל הריצות של השגרה. אבל המלחמה, החששות, המתח, העובדה שכולם יושבים עם המשפחה בממ"ד ואולי אנחנו מרגישים קצת לא קשורים, או בלי מקום משלנו, הם הגורם המזמן לשים לב פתאום לכאב הזה. שהוא כאב יקר וחשוב מאין כמוהו. כאב שצועק בריאות נפשית. ואולי דווקא עכשיו אפשר להקשיב לזה – לא רק כתגובה למה שקורה בחוץ, אלא כמשהו אמיתי בתוכנו. הרצון לביטחון, לחיבור ולקרבה הוא לא מותרות. הוא צורך עמוק. ושוב, בריא מאד. וגם אם כרגע זה לא שלם בחוץ, אפשר להתחיל בלב – ליצור בתוכנו מקום רך, יציב, מחזיק. משם הכול מתחיל. שנשמע ונחווה ימים רגועים ושקטים יותר, מלאי בית. ושגם הבית של הקב"ה ייבנה במהרה בזכות הגבורות והתשועות של הימים האלה. (ימי "שאגת הארי"). אוהבת, אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 אם התחברתם - סמנו לייק ושתפו, זה מחזק אותי.

"ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי אבדתי". אסתר אומרת: אוקיי, יש זמן קריטי, חייבים לפעול. אני עומדת לעשות פעולה. אני אתכנן אותה כמו שצריך, אעשה את המאה אחוז שאני יכולה לעשות, ואת מה שאני לא יכולה לשלוט בו - אשאיר לקב"ה. אבל... הייתי מצפה לשמוע ממנה משפט ביטחון חריף וחזק, כיאה לאשה צדיקה. משפט כמו: וה' יצליח דרכי! או: רווח והצלה יעמוד ליהודים בוודאות. כי אני מוסרת נפש, אני עושה, אז וודאי שזה יצליח. אבל לא. היא אומרת: "וכאשר אבדתי אבדתי". כלומר - או שכן או שלא. הקב"ה לא עובד אצלי. יכול להיות שהמהלך לא יפעל כמו שרציתי. יכול להיות שייכשל. אבל גם זה מה'. חנניה מישאל ועזריה אמרו לנבוכדנצאר - אנחנו לא משתחווים לפסל שלך, אתה יכול לזרוק אותנו לכבשן האש. אנחנו בכלל לא בטוחים שה' יציל אותנו. הוא לא חייב לנו. אבל אם נמות - זה לא בגלל שאתה זרקת אותנו לכבשן, אלא כי הוא החליט לא להציל אותנו. וגם זו החלטה לגיטימית שלו ויש לה משמעות. בחיפוש הזוגיות - אנחנו הרבה פעמים פועלים, מוסרים נפש ממש. עושים פעולות שהן הרבה מעבר ליציאה מאזור הנוחות שלנו. באמת גבורה ענקית אנחנו משקיעים. האם בטוח שכל מהלך שלנו יביא לתוצאות שרצינו? לאו דווקא. אנחנו סופגים גם אכזבות בדרך. לא פשוטות בכלל. אבל - "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים". אנחנו לא חושבים להפסיק לפעול, לתכנן נכון את הפעולות שלנו, להתחזק, לשנות גישה אם צריך, ולפעול שוב. כי בסוף - באיזשהו שלב - "רווח והצלה יעמוד ליהודים. וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". בקרוב שמחות אצל כולם!! 🎁🪄🥳🪗 אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 054-422-2855 בהשראת הרב תמיר גרנות והרב איתמר אלדר. 

"אני כבר יוצאת איתו 3 פגישות, ולא יודעת, זה לא מתחמם". ברור, את עדיין בלחץ לדעת אם הקטע הזה שהפריע לך מהתחלה הוא באמת כזה אישיו או לא. איך הלב יתחמם? בפורים אנחנו זוכרים שצריך למחות את זכר עמלק. עמלק הוא ספק בגימטריה. ראיתי היום גם שעמלק נוטריקון "על מנת לקרר". כי הרי הוא קרר את פחדם של האומות מפני בני ישראל במדבר. שני דברים שמפריעים לנו מאד בקשר לקראת חתונה הם ספק, וקרירות. ואולי אפשר לומר, שהספק הוא המביא לקרירות. ספק שכלי לא מאפשר לרגש החמים של האהבה והביטחון להתפתח. אם את בספק אם השאיפות שלכם דומות – תפחדי להיקשר אליו. אם אתה בספק איך הניגוד בין האופי שלך ובין האופי שלה יסתדר ביניכם – תפחד להיקשר אליה. אז מה עושים? לא יוצאים עם ספק. לא התכוונתי שמיד לוותר ומיד להיפרד... גם זה לא תמיד פתרון הרי. 😊 אלא: לברר את הספק. עם המועמד עצמו, עם עצמי, עם הקב"ה, עם בעל מקצוע, אבל לברר. כשהספק השכלי יוסר – הלב יתחיל להתרגש ולהתחמם... ואז... כבר לא משנה הרשימה שהתמלאה, משנה הקשר שנוצר. כי הוא נוצר אחרי שהשכל נתן רשות ללב להמריא. ואיזה כיף...! שנזכה במהרה לראות בשמחת כולם! אדר שמח ומאושר! מכל הלב, אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 וכרגיל, אם אהבתם, לייקו ושתפו! זה יעשה לי טוב על הלב. ואם אתם רוצים שנבדוק ביחד איך אפשר להתקדם לחתונה שלכם בשמחה יד ביד, תכתבו לי שאתם רוצים פגישת היכרות איתי. מחכה לכם!

קשה לי להיפרד ממתי כספי ז"ל. הוא פסקול ילדותי, סמל בשבילי לגאונות מוזיקלית. כל פעם שרציתי להגיד על מישהו שהוא מוכשר, הייתי אומרת: הוא מתי כספי הבא. תודה לה' שהוא השאיר לנו יצירות מופלאות להנות מהן, ועל כך אני מודה גם לו. אני רוצה להתחבר למשפט מתוך שיר מאד מוכר שלו, שאת המילים שלו כתב נתן זך: "איך זה שכוכב אחד לבד מעז..." כמה תעוזה צריך בחיים כדי להתקדם, להאמין, להצליח. כמה תעוזה צריך ביצירת זוגיות. כמה גבורה. יצירת קשר זה מסע של גבורה. אני רואה שמי שמעז, מי שאומר כן, הוא גם זה שמתחתן. וכמה "כן" יש לנו להגיד: כן להצעה גם אם היא קצת שונה ממה שדמיינתי, אבל לך תדע... בואו נהיה יצירתיים ונגיד כן. כן לפגישה שניה, ושלישית... כן להסתכל בתוך העיניים ולהישיר מבט שאומר הרבה, כן להעז בתוכי ולתת מחמאה מתוך הלב, כן להעז ולשתף במשהו אישי, בקונפליקט פנימי, כי השיתוף יקרב בינינו. כן להעז לראות את הצד של השני, בלי להבהל, ואולי גם לקחת ממנו קצת לעצמי, בענווה. כן להתגבר על פחדים שיש בתוכי מפני מה שעומד להגיע, כן להביא יצירתיות, הומור וכיף לקשר, כן לשתף מה אני מרגיש כלפי הצד השני, למרות שזה לא קל להחשף, כן ועוד כן ועוד כן ורק כך אפשר להתחתן. בואו נהיה גיבורים באמת, זה אפשרי! גם לכם. אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855