פוסטים

לפעמים זה הרעיון היצירתי והקטן הזה שעושה את ההבדל. ט"ו באב. בנות ישראל מחוללות בכרמים. למה זה? אחרי מעשה פילגש בגבעה עם ישראל נשבעו שלא יתנו לבני בנימין מבנותיהם לנשים. אבל... אז עם ישראל קלט: רגע, כמעט נמחה לנו שבט מישראל... מה נעשה? מצד אחד אחים שלנו הם, ואנחנו לא רוצים שייעלמו מעמנו, ומצד שני... השבועה! שבועות לא מפרים... ואז עלה הרעיון המבריק, הכל כך ישראלי הזה, היצירתי, שמצליח בגאונות להתחמק משני הפחים האלה ביחד. לא ניתן להם נשים, אבל אם הם יחטפו להם לבד... לא נעצור בעדם! פתרון יצירתי ומבריק! כמו שעון שבת... כמו פלטה... חשבתם שנשב בחושך כל השבת ונאכל מאכלים קרים? לא עם ישראל. לנו יש ראש מבריק. ומההמצאה הגאונית הזאת (ומעוד סיבות...) נוצר לנו החג היפה הזה כל כך, חג ט"ו באב, חג האהבה והאחדות. ואתם ... בט"ו באב איפה את? אתה? כמה אתם כמהים לאהבה משלכם, וכמה הלב שלי חולם ביחד איתכם. כל שנה ט"ו באב מביא איתו אולי תסכול, ייאוש... עוד שנה לבד עומדת להסתיים לה? וכולם חוגגים אהבה, ואני...? אבל ט"ו באב מביא איתו אולי גם תקווה. גם אני יכולה וגם אני יכול למצוא אהבה, זוגיות, אולי השנה? הרי אף פעם לא מאוחר! אז אני שואלת אתכם: מה הרעיון הגאוני והיצירתי שלכם? תמיד יש אחד כזה, קטן, פצפון, שלא חשבתם עליו, שהוא קל ומתחת לאף. אולי... לפנות שוב לאותו אחד שלפני שבוע פנה אלי ולא שמתי לב? אולי לשדרג בטיפטיפה את הכרטיס שלי? וזה יתפוס פתאום את העין של מישהו שהכי רלוונטי לי? אולי להחליט לפנות גם לכאלה שאין להם תמונה? (איך לא חשבתי על זה? מקסימום נבקש תמונה אחר כך... ואם לא יתאים, לא מתים מזה). אולי אפשר לצאת עם מישהו בגיל קצת שונה ממה שתכננתי? (גם כשהגבר צעיר מהאשה יכולים להיות זוגות מדהימים), מה השבועה שלכם שכבלה והחזיקה אתכם עד היום ואפשר לפתוח אותה ביצירתיות? תחשבו על זה, זה המון פעמים כ"כ פשוט! והאהבה... היא שווה שיפרו בשבילה כמה שבועות. שווה לגמרי! אני מאחלת לכם מכל ליבי! אוהבת, אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

חברים, הנה החלק האחרון בסיכום השיעור של ניר מנוסי: ראינו את השלבים השונים בהכנה לזוגיות, ועכשיו... השלב האחרון שהוא שלב ההתקשרות. התקשרות הכוונה מחויבות, כלומר חתונה. אי אפשר באמת להכיר אדם עד שמתחתנים איתו. הרבה זוגות חיים ביחד שנים ארוכות ומתחתנים ולצערנו אחרי כמה חודשים מתגרשים. כאילו הם גילו משהו חדש שלא ידעו עד היום. ונשאלת השאלה מה הם גילו? הרי הם היו ביחד שבע שנים באותו בית? אלא יתכן שהם פשוט "חיו על מזוודות". כלומר כל הזמן באיזה שהוא מקום עמוק בנפש ידעו שאפשר לקום וללכת ולכן לא באמת נקשרו. לא באמת חיברו את החיים שלהם זה עם זו במחויבות לתמיד. אדם שחי באכסנייה ולא פורק את המזוודות שלו עד הסוף משאיר את הדברים שבעומק המזוודה תמיד סגורים. רק כשהוא מחליט שכאן הוא גר לתמיד, ופורק את כל המזוודות אז הוא מגלה גם את החלקים הפנימיים של המזוודה, את חלקי הנפש הפנימיים. אולי אלו אותם דברים שהתגלו אחרי שהזוג התחתן... מה שמכריע את בני הזוג הזה זה לא עצם הגילוי של הדברים שבעומק המזוודה, אלא ההפתעה וההלם מזה שהנה יש כאן גם דברים שלא הכרנו! הרי הם היו בטוחים שזה שהם חיו ביחד כמה שנים חיסן אותם מפני חוסר הכרות עם בן הזוג, והנה הפתעה... לא הכרת משהו! זה מטלטל אותם, עצם ההפתעה, והם נפרדים. אם הם היו מגיעים אל הנישואין מתוך ידיעה ברורה שהם קופצים למים עמוקים, כלומר שרב הנסתר על הגלוי, הם לא היו נבהלים מהגילוי. כלומר התובנה המשמעותית היא: כדי להתחתן צריך מספיק נתונים כדי שתהיה איזושהי ודאות שאפשר להתחתן עם האדם, אבל הבנה מספקת שיש עוד המון המון דברים נסתרים וחוסר ודאות ואי ידיעה! ואיתה אנחנו מתחתנים. זו הסיבה שלכלה יש כיסוי פנים בזמן החופה. כדי שהאיש ידע שמה שהוא מכיר זה רק חלק, ויש עוד הרבה דברים שהוא לא מכיר אצלה. להתחתן, להתקשר, זה לקפוץ למים ביחד. להסכים לגלות דברים חדשים ולהסכים להשתנות ביחד לאורך החיים. אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן, בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

איך מזהים את משיכת הלב הפנימית? זוכרים שדברנו על משיכת לב חיצונית ומשיכת לב פנימית? שמשיכת לב פנימית היא משהו גבוה יותר? אז למרות שממש לא חייבים אותה, זה נחמד שהיא קיימת. והנה כמה סימנים לדעת שקיימת כאן משיכת לב פנימית: 1. היא לא באה ברגע – היא מתגבשת (וזה הדבר הכי חשוב לזכור כאן, כי אין לצפות לזה במפגשים ראשונים עם האדם!!) הרגשת הלב הפנימית לא תמיד מופיעה מיד. לרוב צריך לתת לה זמן, לתת לנפש להיפתח, להרגיע את הפחדים, לשחרר ציפיות — ואז פתאום זה מגיע: תחושת "הנה. אני יודעת. זה הוא." 2. תחושת שקט פנימי ולא סערה. משיכה חיצונית או רגשית סוערת יוצרת לפעמים סערה בלב: פרפרים, דרמה, טלטלה. אבל ההרגשה הפנימית האמיתית היא שקטה. משהו בפנים נרגע. יש תחושה של "זה מתאים. זה נכון לי. זה אפשרי. אני לא צריך להיות מישהו אחר כדי שזה יעבוד." 3. תחושת חום וקרבה פנימית – גם כשאין מילים לפעמים האדם השני אומר משהו, וזה כאילו לא חדש — זה כאילו אני עצמי הייתי יכולה לומר את זה. יש תחושת היכרות מוקדמת, עומק, הבנה לא מוסברת. לפעמים זה אפילו מתבטא במבט, בשתיקה, בידיעה פנימית: "הנשמה שלי מזהה פה מישהו מוכר." 4. המצפן הפנימי לא מצפצף – הוא מאשר יש אנשים שמתאימים על הנייר, אבל בפנים יש "צפצוף": משהו מציק, מרגיש לא שלם. כשזו הרגשת הלב הפנימית, יש חוויה שהמצפן הפנימי מאשר. לא תמיד מבינים למה, אבל התחושה היא "כן. אני מרגיש עם זה ישר. לא מסתתר. לא מסתפק. לא בורח." 5. קל להיות אני. לא צריכה להרשים. כשהחיבור אמיתי, לא צריך לשחק תפקיד. אין את המאמץ "להיות שווה", "להוכיח", "להיות מעניינת". יש פשטות. טבעיות. נשימה חופשית. משהו בזהות שלי מרגיש שהוא יכול לנוח. 6. הבנה משותפת ללא מאמץ בלי יותר מדי הסברים — היא מבינה אותי. והפוך — אני מבין אותה. זה לא תמיד מוחלט או כל הזמן, אבל יש בסיס משותף עמוק: ערכים, שאיפות, תפיסת עולם, שפה נפשית דומה. 7. תחושת שליחות או משמעות בחיבור פנימי אמיתי, לעיתים עולה תחושה של שליחות: "יש לנו מה לבנות יחד. יש לנו בשביל מה להיפגש. יש פה תיקון משותף." לא תמיד זה מובן מיד, אבל התחושה הזאת מעלה את הקשר למקום של נשמה. 8. תפילה. תפילה. תפילה. הקב"ה הוא זה שמכיר את הלב שלנו יותר מכל. תפילה כנה, פשוטה, מתוך רצון עמוק: "ריבונו של עולם, תן לי להרגיש נכון. עזור לי לדעת שאיתו אוכל לצעוד בנחת בשבילי החיים." הרבה פעמים — זה השער שפותח את הלב לשמוע את הקול הפנימי. במילים אחרות, יש כאן משהו שקט ורגוע. השקט הזה הוא פשוט נפלא. אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

הי חברים, אז אנחנו בהמשך השיעור של ניר מנוסי על זוגיות. (שיעור מעלף, עוד לא שמעתם?) אחרי שלב הכמיהה, ושלב הזיקה (תקראו בפוסטים הקודמים) מגיע השלב הנוסף והרי הוא... שלב המשיכה. לא משיכה במובן השטחי והרדוד שכולנו מכירים היום. אלא משהו עמוק יותר. למשיכה יש ארבעה שלבים. * הנמוך ביותר הוא שלב המשיכה החיצונית, המינית. (שימו לב! שהתחלנו לספר על המשיכה הזאת ראשונה, אבל אין הכוונה שזה השלב שצריך להגיע ראשון. אמנם בהרבה מקרים הוא זה שמגיע ראשון, אבל זה לאו דווקא נגמר טוב...) * השלב שמעליו הוא משיכת הלב החיצונית (להבדיל ממשיכת הלב הפנימית), כלומר איזשהו רגש כלפי האדם השני. * מעליו יש את השכל שיכול לכוון את אותה משיכת לב חיצונית, ולראות אם זה שאני מתרגש ומתפעל מבן הזוג זה אומר שהוא באמת גם מתאים שכלית, או שזו התרגשות סרק שתוביל לזוגיות לא נכונה. * אבל! מעל השכל יש דבר מיוחד במינו: יש הרגשת הלב הפנימית! שזה איזשהו חיבור מאוד מאוד עמוק, שבאמת אומר לי אם האדם הזה יכול להיות שלי או לא. איך מזהים את הרגשת הלב הפנימית הזו? זאת שאלה גדולה מאוד, וצריך ללמוד עליה מאד מאד לעומק. רמז ראשון ומשמעותי: היא לא תמיד באה מיד, ואולי אפשר לומר די בוודאות שהיא לרוב לא באה מיד. אלא לאחר היכרות יותר מעמיקה. אכתוב עליה עוד בעז"ה בפוסט הבא, (לא מתוך השיעור של ניר מנוסי), יש למה לצפות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

חברים, זוכרים שסיכמתי לכם שיחה של ניר מנוסי על זוגיות? השלב הראשון היה שלב הזיקה, זוכרים? (חפשו כותרת "זחל רוצה להתחתן") אז הנה ההמשך: השלב הבא הוא שלב הכמיהה. אדם כבר מרגיש שהוא כמה מאוד באופן פעיל לזוגיות. הוא מאוד רוצה את האדם השני, (גם אם עוד לא מכיר אותו), הוא מאוד רוצה חיבור וקשר וממש מתחיל לחפש. אבל אבל זה לא חיפוש סביל אלא חיפוש פעיל. איך מחפשים באופן פעיל? עדיין לא פותחים אפליקציות... עוד לא! אלא - כאן כדאי שהאדם ישאל את עצמו כמה שאלות: 1. מהי זוגיות בכלל? (חשבתם פעם לשאול את השאלה הזאת?) 2. מהי הזוגיות שאני רוצה להקים? 3. ומי הוא האדם שאני רוצה לפגוש? מה אמור להיות בו? שזה השלב לפנטז על בן הזוג המושלם. למה חשוב לפנטז על בן זוג מושלם? לא כי מגיע לי, לא כי אני מלך העולם, לא כי ככה אומרים לנו היום: לך על הטוב ביותר, מגיע לך, וכו'! לא. אלא כי זה מניע אותי לרצות להיות מושלם באותה מידה בשבילו! לרצות להיות מתאים לאותו מושלם, לרצות להיות בן הזוג הכי טוב, הכי מצחיק, מעניין, חכם, תומך, אחראי, יציב. הדברים האלה מגדילים אותי וגורמים לי להיות בן הזוג הטוב ביותר שיתאים לאותו מושלם. זה שלב פעיל שבו אני כל הזמן עובד על עצמי כדי להיות ראוי לאותו מושלם שאני מחפש. חיפוש השלמות בבן הזוג הוא טוב כל עוד הוא גורם לי עצמי להשתלם ולהיות מושלם יותר כדי להיות ראוי לו. וזה החידוש פה, כי לא הרבה אנשים שואלים את עצמם האם אני מתאים לבן הזוג שלי אלא עסוקים בלחשוב כמה להם מגיע לקבל מושלם... אז כדאי לשאול את השאלה מי הוא המושלם שאני רוצה מתוך רצון לגרום לעצמי להיות מושלם בשבילו. זו שאלה שמביאה להענקה, נתינה, התסכלות החוצה. וכששואלים את השאלה הזאת באמת, כדי לתת, זה מגדיל אותנו. הופך אותנו לטובים יותר. ואם אתם רוצים עזרה לנסח לעצמכם את התשובות לשאלות האלה, אני כאן בשבילכם. בואו נקבע שיחת היכרות בינינו. אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

"עם ישראל נלחם עכשיו על קיומו. גם אני רוצה להילחם על הדברים שאולי עד עכשיו לא התייחסתי אליהם מספיק". כך אמר לי הבחור החדש שבא להתאמן. בחור כל-כך מקסים ומלא עוצמות. "אולי דחיתי את הצורך לשנות דיסק עד היום, אבל עכשיו — לא יותר. אני רוצה לעשות את השינויים שצריך, אני רוצה להגיע לתוצאות ולהתחתן בשמחה." אז הנה עוד זווית מעניינת ומפתיעה ויצירתית על הקשר בין המלחמה לחיפוש זוגיות. מכל מלמדיי השכלתי, וממתאמניי — יותר מכולם. 😊 והמילים שלו עוררו בי מחשבה עמוקה: אולי גם אנחנו התרגלנו לדחות. להגיד לעצמנו "אחרי המלחמה", "אחרי התקופה הזאת", "כשיהיה לי זמן/כוח/בהירות". אבל אולי דווקא עכשיו, כשהכול רועד מסביב — זה הרגע לבחור שלא לוותר. לא לדחות עוד. לבחור דווקא עכשיו בהתבוננות, בצמיחה, ובתזכורת שהחיים קורים עכשיו. אז על מה אתם אולי מוותרים? 🔸 אולי אתם מוותרים על החלום. על הרצון הגדול להתחתן מתוך אהבה, מתוך חיבור אמיתי, על האמונה שיש מישהי או מישהו שם שמתאים בדיוק לכם. מתוך הגנה על הלב – אתם מוותרים מראש, כדי לא להתאכזב שוב. 🔸 אולי אתם מוותרים על עצמכם. משתכנעים שאתם לא מספיק מעניינים, לא נחשקים, לא בנויים לזה. נותנים לתחושת הכישלון מהעבר להגדיר את העתיד. אבל זה שקר. לא אתם מדברים שם – אלא הפחד. 🔸 ואולי אתם מוותרים על המאמצים הקטנים. כבר לא עונים לשדכנית, לא מנסים שוב להיפתח, לא משקיעים בתהליך, לא מאמינים שזה באמת יקרה. אבל האמת? הדברים הקטנים האלה – הם הדרך הכי גדולה להגשים את מה שאתם רוצים באמת. אז אם הלב שלכם גם מרגיש עכשיו ש... די. די עם הדחייה. די עם הוויתור. זה הזמן להילחם — לא מול מישהו, אלא בעד עצמכם. 💛 ומי שרוצה ללוות את עצמו במסע הזה עם מישהי שמאמינה שאפשר, אני כאן בשבילכם. באהבה ובאמונה. אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה 💙, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

חברים וחברות אהובים, מסתבר שדווקא בזכות המלחמה משהו בקשרים שלנו יכול להפוך ליותר עמוק בזמן יותר קצר. איך הגעתי למסקנה הזאת? קודם כל קבלתי מייל מעוקבת מתוקה שכתבה לי בתגובה לאחד הפוסטים שלי על ניהול קשר בזמן מלחמה: "אולי גם במצב מלחמה אפשר לפתוח יותר את הלב ממצב רגיל וממש להתעניין בעולמו של הבחור - אם הוא אוכל טוב, איך הוא ישן, מה הוא מרגיש בסיטואציה הזו, איך המוראל שלו וכאלה.. עצם הדאגה לאחר תפתח את הלב באופן אוטומטי. דווקא הרגשות שלא פשוטים שלנו בעורף יכולים להיות מנותבים למקום חיובי ומי יתן ובעז"ה בתים ייבנו במהרה!" נהניתי מהתובנה, וזה הזכיר לי בחור מעל גיל 40 שבא להתאמן אצלי בקורונה. הוא סיפר לי: "בליל הסדר ישבתי לבד. פשוט לבד לחלוטין. שאלתי את עצמי את הקושיות ועניתי לעצמי... ופתאום זה היכה בי: אם אני לא מתחתן, ככה ייראו החיים שלי. אני אהיה לבד לחלוטין. אז באתי לאימון. בואי נפצח את זה". הוא באמת התחתן בעקבות האימון, ואני תולה את זה הרבה גם בחוויה החזקה שהוא חווה, שגרמה לו להיפתח יותר. שמעתי גם עדות של בחורה שהיתה בתופת של השבעה באוקטובר, ונורתה (ואח"כ ניצלה ב"ה). המחשבות שלה אחרי שהיא נפצעה היו: "אני מבינה שהיום נגמרים החיים שלי, האם אני מרוצה מאיך שחייתי עד היום?" יש משהו בעתות משבר, מצוקה, מלחמה, שמפגיש אותנו עם החלקים היותר עמוקים שבנו. אנשים פתאום מבינים מה חשוב להם באמת. על מה הם לא מוכנים להסתכל אחורה על חייהם ולומר: חבל שפספסתי את זה. זה היה בעצם העיקר. אני רואה כתבות של אנשים שמספרים שקשרים שהם בעבר חתכו בגלל נקודות כלשהן מבינים פתאום עכשיו, בתוך המלחמה, שהנקודות האלה היו חיצוניות, לא נקודות ליבה, והם רוצים לחזור לקשר, כי הקשר עצמו היה משמעותי ומספיק חשוב ויקר להם. הפחד הגדול שכולנו חווים חושף בנו את הלב, את הרגשות שהיו כמוסים, הם עכשיו על פני השטח. יותר מהר אפשר להיקשר, להתחבר, לדבר רגש, לרצות חיבור ולהרפות קצת מהשכל ומהצ'קליסט שתקע אותנו עד היום. כמובן, כדאי להיזהר לא לוותר על דברים משמעותיים! לא להיות בקשרים שהם לא טובים לנו, אבל אפשר לנצל את התקופה הזאת, את הרגישות החיובית והעדינה שיש בנו היום כדי להרפות מחלקים לא חשובים בצ'קליסט, ולהישאר עם ההתאמה העמוקה, החיבור הפשוט והאותנטי, עם הלב האמיתי של הקשר. כשעומדים מול מוות, מבינים פתאום בצורה הרבה יותר חזקה את משמעות החיים. מרגישים רצון בקרבה, ורוצים להוסיף חיים. בתפילה לימים של שקט ושלווה, ולגאולה שלמה בחסד וברחמים ובמהרה,  אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

ממליצה לכולם להתמכר לסרטוני היוטיוב של ניר מנוסי על זוגיות ורוחניות. כדי שתבינו כמה יפה הוא מדבר, סיכמתי לכם פה בקצרה שיעור שלו על הכנה לזוגיות. תראו איזה נופת צופים. (תקראו את זה לא כשיפוט, חלילה, אלא כמשהו מבין ומאפשר). אז הנה: השלב הראשון בהכנה לזוגיות הוא שלב הזיקה. זיקה היא קשר, רצון בקשר. אדם יכול לחשוב שהוא מאוד רוצה זוגיות אבל בתת המודע העמוק הוא לא עדין לא באמת רוצה, הוא נשוי לעצמו ולרווקות שלו. זה כמו "הכבשים העטופות" של יעקב אבינו. העטופות הן אלה שבעצם לא רצו להזדווג, אלה שרצו להזדווג הן "המקושרות", אלה שרצו קשר. ובמה הן עטופות? בקליפה. כי במהותו הפנימית האדם בהחלט רוצה להיות בקשר, אך אם הוא עטוף בקליפה הוא לא מגלה את הזיק שיש לו לזיקה לאדם אחר. הוא לא מגלה את הניצוץ שמספר לו שהוא רוצה להיות בזוגיות. זה יכול להתבטא בכך שהוא מחפש זוגיות, נמצא בקשרים, אבל בסופו של דבר הוא בורח מהם או מקלקל אותם, או נסגר או מתקרר, מכיוון שהוא עטוף בקליפה וחסמים. לכן כמו שהזחל צריך להירקב לחלוטין ולהתאיין לגמרי וממש להתפורר ולמות ורק אחר כך יש פרפר, כך אדם צריך באיזשהו מקום להמית את הרווק שבו (!), ורק אז הוא יכול להיברא מחדש כאדם מחובר, אדם שיכול להיות נשוי. זו הסיבה שמסכת גיטין מופיעה לפני מסכת כתובות. כי קודם אתה מתגרש מהרווקות של עצמך ורק אחר כך מתחתן. עד כאן הסיכום של החלק הראשון של השיעור המאלף הזה. ובקליניקה שלי באמת פגשתי כמה וכמה אנשים שהיו עדיין נשואים לרווקות שלהם. זה לא נאמר בשיפוט חס וחלילה! ממש לא. אלא רק כדי לעזור לכם לראות איפה אתם בתוך זה. דוגמאות: אנשים שנהנים יותר מהלבד מאשר מהביחד. אנשים שמאד מחוברים לעבודה שלהם וקשה להם לפנות זמן לעצמם ולחיפוש הזוגיות ולפגישות היכרות. אנשים שחוששים שהביחד יבלע אותם ולא יאפשר להם להחליט לבד על דברים בחייהם. אנשים מאד מסודרים ומאורגנים שמתקשים להבין איך מישהו נוסף יחיה איתם באותו החדר והבית. אנשים שיש להם הרגלים מאד ברורים וחוששים שבני הזוג יגבילו אותם בעיסוקים האלה. על כל אלה אפשר לעבוד, לפתוח את התודעה ולראות איך חיים זוגיים לא מסכנים את כל אלה, ומאד מאפשרים כיף והנאה ביחד עם חופש פעולה, ובאמצעות תקשורת נכונה שגם אותה אפשר ללמוד, נפתחות האפשרויות בלב ובתודעה, והחסימה, ה"עטיפה", ה"קליפה" נושרת. זה כבר קרה הרבה פעמים בקליניקה והסתיים בסופים טובים. 😊 מוזמנים לנסות. אוהבת, אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

ורק הר סיני לא התגאה, נשאר ענו... ה' החליט לתת עליו את התורה! הסיפור המוכר, הידוע והאהוב. אז מה היא ענווה? ענווה היא לא זאת שאומרת, "אני כלום, אני לא שווה, וכולם גדולים ממני, זה שום דבר מה שעשיתי". ממש לא. איך אנחנו יכולים להיות כלום, לא שווים וקטנים, אם אנחנו הילדים של הקב"ה? הענק, הכל יכול, האינסופי והבלתי מוגבל? אנחנו הרי חלק ממנו! יש בנו אותן התכונות שיש לו. זו המשמעות של "צלם אלוקים" שיש בנו. אלא – ענווה היא הידיעה שתמיד יש עוד מעבר. מה שעשינו הוא גדול, הוא עצום, יש בנו כוחות, ואנחנו מודעים אליהם היטב, אלא שאנחנו יודעים... שגם באחרים יש כוחות, כי הם גם בנים של אותו אב אדיר שיש לנו (ולכן לא נתנשא מעליהם), ו... במיוחד – שתמיד יש בנו עוד ועוד כוחות שעוד לא התגלו. תמיד יש עוד רבדים, עוד מרחבים, עוד גבהים ועוד עומקים, שעוד לא נחשפו בפנינו. אז גם אם עשינו משהו מדהים, הוא עדיין יכול לגדול עוד. כמו התורה שלנו, שקיבלנו בחג השבועות, שגם היא מאת ה', וגם היא בגלל זה רחבה מארץ מידה. אף פעם לא נסיים אותה, ותמיד נגלה בה עוד ועוד. זאת הענווה. כמו שאמרה הרבנית ימימה אביטל, עליה השלום, "לא נורא אם הבנת, מחר תביני יותר"... :) ואיך כל זה קשור לזוגיות? אני פוגשת הרבה בנות ובנים שאחד החסמים שלהם מפני חתונה הוא: איך אפשר להתחתן עם אדם אחד ולהישאר איתו כל החיים? זה מפחיד. לא יימאס לו ממני? לי ממנו? וזה באמת מפחיד. אבל אנחנו הרי מבינים היום – בן אדם זה ייצור אינסופי! לעולם אי אפשר להכיר אותו עד הסוף, והוא גם לעולם לא נשאר כפי שהיה אתמול. כל הזמן משתנים, מעמיקים, מתרחבים, גדלים, צומחים! זה אף פעם לא משעמם. אם רק יודעים את הסוד הזה, ופתוחים לראות את השינויים הקטנים והגדולים שקורים בתוך כל אחד מאיתנו לחוד, וכתוצאה מזה – ביחד. ובעולם הדייטים? מגיע מולנו אדם חדש, רושם ראשוני. דייט אחד ודי. קלטנו אותו. אנחנו כבר יודעים אם זה כן או אם זה לא. הוא נראה לנו איקס, הוא נראה לנו דווקא לא איקס. אבל באמת... קשה לדעת. כי באדם יש אינספור עומקים, זוויות. אולי הוא רק נראה והוא לא? אולי הוא נראה איקס והוא באמת איקס, אבל יש בו גם הרבה וואי, שמשלים את האיקס? אולי בנו עצמנו יש איקס אחר שמסתדר הרבה יותר טוב עם הוואי שלו ממה שאנחנו חושבים על עצמנו שאנחנו יכולים להסתדר איתו? הרי גם אנחנו אינסופיים, והיכולות שלנו אינסופיות. הקב"ה אולי יודע גם יותר מאתנו עם מה אנחנו מסוגלים להתמודד ואת מה להכיל? והוא מתכוון להפתיע אותנו לטובה? (יש כמובן מקרים מסוימים, שבהם אחרי פעם אחת אפשר והגיוני לומר לא, אבל הם לא באמת רבים, כמה באמת אפשר להפיק מפעם אחת שרואים בן אדם?). אל תסתמו גולל כל כך מהר. אדם הוא לא רק החיצוניות שבו, הוא לא רק הרושם הראשוני שהוא נותן, הוא הרבה הרבה מעבר. כמו שאנחנו עצמנו הרבה הרבה מעבר. יש המון מה ללמוד, לראות, להיפתח לגודל ולעומק אינסופיים. אז תנו כמה צ'אנסים. גדולה ועמוקה היא התורה שלנו, גדול ועמוק ה', אנחנו גדולים ועמוקים, וגדולה ועמוקה היא... האהבה. חג שבועות שמח! קבלו את התורה בשמחה, ותזכו לזוגיות שמחה ומאושרת בקרוב ממש, בעז"ה! באהבה! אילה