אני אפילו לא בטוחה אם אני רוצה את הבחור או ההורים שלי...

איילה שטרן • 24 בנובמבר 2025

זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". 

כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, 

שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, 

למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. 


זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. 

הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. 

רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער.


לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. 

והם לא מבינים למה. 


לפעמים זה מאד מאד מודע. 

הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו 

הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. 


זה כ"כ כואב. 

אבל זה פתיר. באמת שכן. 


שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"?

הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !!


אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. 


אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב)

מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. 

אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. 


בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: 

תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, 

חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים...


איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו 

או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם?


צריך לכרות. לנתק. 


לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. 

מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? 

אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? 

או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? 

אם אמא לא בעניינים בכלל...

לי עצמי זה יהיה חסר? 


אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, 

ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. 

ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. 

זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" 

ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. 


אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. 

זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). 

ואני אחיה עם האיש ולא הם. 


אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". 

ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. 


ומה עם כולם? הם יסתדרו. 

אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. 


בהצלחה ענקית!


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855




מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 20 בנובמבר 2025
איך היא הלכה איתו ככה? כמה אומץ היה לה! המון מדברים על מידת החסד של רבקה אמנו, על הצניעות שהיתה בה. אני נפעמת דווקא מהאומץ, מהכח להחליט החלטה. "התלכי עם האיש הזה? ותאמר: אלך". ככה. לתמיד. לעולם. לארץ אחרת. הלכה לה מארצה, ממולדתה, מבית אביה. ועוד מהרגע להרגע! הרי משפחתה מבקשת מאליעזר: אולי תישארו קצת, ימים או עשור? ואליעזר מציב גבול. אל תעכבו אותי. תנו לי כבר לצאת הביתה. ורבקה מסכימה. עכשיו. מהיכן הכח להחליט החלטות כל כך גדולות? ובכן אותי לימדו שהחלטה גדולה מגיעה לאחר רצף של החלטות קטנות. היא החליטה לא להתעלם מהזר. החליטה להשקותו מהכד שהרגע סיימה לשאוב. החליטה לשאוב לגמליו במשך מספר שעות, עד אם כילו לשתות, ועמדה בהחלטה. שאיבה אחר שאיבה, המתנה אחר המתנה בתור לבאר... החלטה שלא לגבות ממנו תשלום על כך, חלילה! החלטה לענות לשאלתו: בת מי את? החלטה להזמין אותו אליהם ללון. החלטה לרוץ הביתה ולבשר על בוא האורח, למרות שאולי בביתה לא ממש אהבו אורחים... אז יש בה כבר כל כך הרבה כוחות של החלטה, נשארה רק ההחלטה שבסוף. הגורלית מכולן, אבל יש לה כבר כח! גם אתם. יש לכם כח. מתאמנים שואלויםאותי: איך אצליח להחליט להתחתן? זה כל כך גורלי! נכון. גורלי. אבל שימו לב כמה החלטות כבר החלטתם: החלטתם להסכים להיפגש עם המועמד הנוכחי. החלטתם לחייך, לתת צ'אנס, להיפתח. החלטתם לצאת לפגישה שנייה, החלטתם לספר לו משהו שדרש מכם אומץ. החלטתם ליזום היום שיחת טלפון בעצמכם אליו בלי חשבונות מתי התקשרתם לאחרונה או מי מכם התקשר. החלטתם להוסיף פרח בהודעת הטקסט... החלטתם להזמין אותו לפגוש משפחה שלכם. וחברים... החלטתם על עוד דייט ועוד דייט. על עוד מחווה ועל עוד גילוי לב. יש לכם, בהחלט יש לכם גם את הכח להחליט את ההחלטה הסופית. התלכי עם האיש הזה? בהחלט. תלכו על זה! ושיהיה במזל טוב! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים