תואר אקדמי זה קריטי בבן הזוג?

איילה שטרן • 21 בינואר 2025

חברה טובה שלי התחתנה בת 30.
לא עכשיו, לפני הרבה שנים... 
אבל המחשבות שלי עוד שם.
מה תפס אותי במיוחד בסיפור הזה?
עברנו ביחד, היא ואני, את שנות ההיכרויות המפרכות.
היא ידעה תמיד היטב מה היא רוצה.
היה לה מאד חשוב שהוא יהיה משכיל, עם תואר.
ומה מעניין?
שחמש שנים לפני הנישואין שלה, היא פגשה אותו.
לפגישה אחת.
היו בו את כל שאר הדברים החשובים לה. מראה טוב,
יראת שמים, איכות, משפחה לעניין, אבל לא היה לו תואר.
אחרי פגישה אחת היא חתכה.
המשיכה עוד חמש שנים לפגוש עוד עשרות עשרות של בחורים.
לבטים, תקוות ובעיקר אכזבות.
אחרי 5 שנים הגיעה הצעה מעולה.
בחור מוצלח. נראה טוב, ירא שמים, איכותי, עם משפחה לעניין, ועם תואר!
הם נפגשו. היא אומרת לו: אתה מוכר לי...
והוא אומר: נכון, נפגשנו לפני 5 שנים. אני לא שכחתי אותך.
והם נישאו.
והשאלה שלי, שמנקרת בי חזק:
אולי הם יכלו להינשא חמש שנים קודם לכן, והוא היה לומד לתואר ביחד אתה?
הרי את השאיפה היה לו, את האינטליגנציה והסקרנות היו לו,

הוא עבד בעבודה מסודרת גם תוך כדי התואר, כנראה,

ותחומי עניין משותפים היו גם אז,
אבל רק החותמת, התואר, עוד היה חסר.

אז נכון, לימודים לתואר קשה לשלב בתוך נישואין,

אבל גם מאז שהם נישאו, היא הספיקה לסיים עוד 2 תארים בעודה אם לילדים,

והוא הספיק עוד ללמוד עוד ועוד. אנשים עושים דברים תוך כדי הנישואין.

האם חייבים להגיע אל הנישואין "מוכנים" כבר עם כל התעודות?

אולי הכיף שבלעשות את הדברים זה לצד זו הוא גדול?

הוא קושי, אבל הוא סיפוק של עשייה משותפת בעשר אצבעות

עם תמיכה של בן או בת הזוג?

נכון, נכון... הקב"ה פה מתערב. ויש עיתוי, וזמן לכל דבר.

וכנראה, הם היו צריכים להינשא בדקה הזו, ולא שנייה פחות.

אבל גם לנו כבני אדם, יש אולי שיקולים?

אולי לפעמים אנו דוחים בעצמנו את האושר שלנו,

והקב"ה ברחמיו מאפשר לנו תחנה נוספת? בעוד מספר שנים?

אולי אפשר לחסוך את השנים האלה

ולקחת את התחנה הראשונה, עם חשיבה קצת אחרת?

נקודה למחשבה. (ולאו דווקא על תואר...) 

מה דעתכם?


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855


מאת איילה שטרן 26 במרץ 2025
לא אשכח את זה. הם יצאו כבר שנה, ולא היה ברור מה, אבל הקשר לא התקדם. הוא מאד אהב אותה, אבל היא היתה ממש מבולבלת. היא הגיעה אלי ודיברנו. נכון, היא רואה בו המון דברים טובים, אבל לא מסוגלת להחליט להתחתן. למה? -אני לא יודעת... -את אוהבת אותו? -אני רואה בו הרבה טוב, לא יודעת להגיד אם אני אוהבת אותו ממש. היו שם הרבה דמעות. -ממה יורדות לך הדמעות? -אני לא יודעת. אולי מהמאמץ להבין את עצמי, למצוא בתוכי את התשובות לשאלות שאת שואלת. איזה קסם של בחורה. עדינה כל כך. עבדנו ביחד על דברים שעדין מפריעים לה בקשר. ראינו איך להביע בפניו את מה שחשוב לה. היא חזרה במפגש הבא שלנו: -הסברתי לו, מקווה שהוא הבין. במפגש שאחרי: -כן, דברנו על הנושא הבא, לא בטוחה שהוא הבין. פתאום נפל לי האסימון: -איך זה שלא ברור לך שהוא הבין? הרי הסברת. מה חסר? -אני לא יודעת. אמרתי לו, אבל אולי הוא לא באמת הבין? -איך תדעי שהוא הבין? שתיקה. -אולי תשאלי אותו? -מה לשאול, אם הוא הבין? הוא אומר שהבין, אבל איך אדע שהוא הבין באמת? הצעתי לה לבקש ממנו בעדינות להגיד במילים שלו את מה שהוא הבין שהיא מבקשת. קוראים לזה שיקוף. זה כלי עוצמתי מאד בתקשורת זוגית. כשהוא יאמר במילים שלו את מה שהוא קלט מהשיחה, היא תדע מה הוא הבין, היא תוכל לדייק אותו אם יש צורך, היא תוכל לשמוע באוזניים שלה איך זה נשמע מהפה שלו ואם זה נוגע בדיוק בנקודה שהיא רצתה להבהיר, אולי בעצם היא תגלה שהיא לא ביטאה נכון את הרצון שלה? הם התחילו ליישם. היא שיתפה את הרצונות שלה, הוא שיקף, היא דייקה, הוא הבין. במקביל לאורך הפגישות שלנו הדמעות, שנבעו ממאמץ שלה להבין את עצמה ולענות לשאלות שלי, התחילו להתמעט. אורך הזמן שבין שאלה שאני שואלת לתשובה שהיא עונה – התקצר. היא למדה להכיר את עצמה טוב יותר, להבין את עצמה, וממילא להסביר את הרצון שלה לבחור שלה, הרבה יותר בקלות. משהו השתחרר. -אני מרגישה שהוא מבין אותי. -ואת גם מבינה את עצמך... 😊 אחרי תקופה ממש קצרה, היא אומרת לי: -אני רוצה להתחתן איתו. חייכתי. -מה הסיבה שבחרת בזה? והיא עונה פשטות: -כי אני אוהבת אותו. 😊 הדרך לאהבה הרבה פעמים עוברת דרך הבנה. של עצמנו, ואחד של השני. חשוב לזהות מה הצורך שלנו בזוגיות, לדבר אותו בצורה ברורה וטובה לשני, ולהרגיש מובנים. זה כ"כ קריטי. זו בעצם הזוגיות. זו האהבה. אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 23 במרץ 2025
"אני בסדר, אתה בסדר" – אבל מה עם הדייטים שלכם? אם יש משהו שחוזר על עצמו במפגשים שלי עם מחפשי זוגיות, זה הקול הפנימי הזה שאומר: "אולי אני לא מספיק? אולי אני צריך להשתדל יותר? אולי עדיף לשתוק כדי לא להבריח?" ופה בדיוק נכנס הספר "אני בסדר, אתה בסדר" של ד"ר תומאס א האריס. הוא מסביר איך כל אחד מאיתנו מתנהל מתוך שלושה מצבי "אני" פנימיים: הילד – הרגשי, הספונטני, זה שמחפש אישור ונפגע כשלא מקבל אותו. ההורה – זה שמדקלם לנו בראש את כל החוקים והציפיות שלמדנו בילדות. הבוגר – החלק הרגוע וההגיוני שמסוגל לקבל החלטות מתוך בחירה, בלי להיסחף לריצוי או לחשש. המסר המרכזי של הספר הוא סוחף ופשוט מטורף: הרבה אנשים חיים במצב תודעתי של "אני לא בסדר, אתה בסדר", כלומר, מרגישים נחיתות או חוסר ערך מול אחרים. זה מוביל לריצוי, הימנעות מקונפליקטים או חוסר ביטחון עצמי ושאר תענוגות נפלאים כאלה. יש אנשים שחיים מתוך "אני בסדר, אתה לא בסדר", שזה מצב של ביקורתיות, שתלטנות או התנשאות. כשהמטרה היא להגיע לתפיסה של "אני בסדר, אתה בסדר", שבה אנחנו מבינים שלכולם יש ערך, ולומדים לתקשר ממקום בוגר ובריא יותר. וזו - גאולה של ממש. ראיתי את זה קורה בחדר האימון וזה פשוט כיף! כשזה מגיע לחיפוש זוגיות, זה הרי בדיוק ההבדל בין דייט או קשר שבו אתם מתאמצים יותר מדי לרצות את השני ופוחדים לנשום לבין דייט שבו אתם פשוט אתם, בטוחים, אותנטיים, ויודעים שמערכת יחסים בריאה מתחילה מהערכה עצמית בריאה. כמו שאפשר לראות הספר שלי מרוט וישן כל כך... וחשבתי שכבר אי אפשר להשיג אותו בחנויות. מחיפוש קל באינטרנט הבנתי שאפשר ואפשר (ואפילו בגרסה דיגיטלית) אז עופו על זה. וספרו לי כמה נהניתם. אוהבת, אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
פוסטים נוספים