תואר אקדמי זה קריטי בבן הזוג?

איילה שטרן • 21 בינואר 2025

חברה טובה שלי התחתנה בת 30.
לא עכשיו, לפני הרבה שנים... 
אבל המחשבות שלי עוד שם.
מה תפס אותי במיוחד בסיפור הזה?
עברנו ביחד, היא ואני, את שנות ההיכרויות המפרכות.
היא ידעה תמיד היטב מה היא רוצה.
היה לה מאד חשוב שהוא יהיה משכיל, עם תואר.
ומה מעניין?
שחמש שנים לפני הנישואין שלה, היא פגשה אותו.
לפגישה אחת.
היו בו את כל שאר הדברים החשובים לה. מראה טוב,
יראת שמים, איכות, משפחה לעניין, אבל לא היה לו תואר.
אחרי פגישה אחת היא חתכה.
המשיכה עוד חמש שנים לפגוש עוד עשרות עשרות של בחורים.
לבטים, תקוות ובעיקר אכזבות.
אחרי 5 שנים הגיעה הצעה מעולה.
בחור מוצלח. נראה טוב, ירא שמים, איכותי, עם משפחה לעניין, ועם תואר!
הם נפגשו. היא אומרת לו: אתה מוכר לי...
והוא אומר: נכון, נפגשנו לפני 5 שנים. אני לא שכחתי אותך.
והם נישאו.
והשאלה שלי, שמנקרת בי חזק:
אולי הם יכלו להינשא חמש שנים קודם לכן, והוא היה לומד לתואר ביחד אתה?
הרי את השאיפה היה לו, את האינטליגנציה והסקרנות היו לו,

הוא עבד בעבודה מסודרת גם תוך כדי התואר, כנראה,

ותחומי עניין משותפים היו גם אז,
אבל רק החותמת, התואר, עוד היה חסר.

אז נכון, לימודים לתואר קשה לשלב בתוך נישואין,

אבל גם מאז שהם נישאו, היא הספיקה לסיים עוד 2 תארים בעודה אם לילדים,

והוא הספיק עוד ללמוד עוד ועוד. אנשים עושים דברים תוך כדי הנישואין.

האם חייבים להגיע אל הנישואין "מוכנים" כבר עם כל התעודות?

אולי הכיף שבלעשות את הדברים זה לצד זו הוא גדול?

הוא קושי, אבל הוא סיפוק של עשייה משותפת בעשר אצבעות

עם תמיכה של בן או בת הזוג?

נכון, נכון... הקב"ה פה מתערב. ויש עיתוי, וזמן לכל דבר.

וכנראה, הם היו צריכים להינשא בדקה הזו, ולא שנייה פחות.

אבל גם לנו כבני אדם, יש אולי שיקולים?

אולי לפעמים אנו דוחים בעצמנו את האושר שלנו,

והקב"ה ברחמיו מאפשר לנו תחנה נוספת? בעוד מספר שנים?

אולי אפשר לחסוך את השנים האלה

ולקחת את התחנה הראשונה, עם חשיבה קצת אחרת?

נקודה למחשבה. (ולאו דווקא על תואר...) 

מה דעתכם?


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855


מאת איילה שטרן 8 באוגוסט 2025
לפעמים זה הרעיון היצירתי והקטן הזה שעושה את ההבדל. ט"ו באב. בנות ישראל מחוללות בכרמים. למה זה? אחרי מעשה פילגש בגבעה עם ישראל נשבעו שלא יתנו לבני בנימין מבנותיהם לנשים. אבל... אז עם ישראל קלט: רגע, כמעט נמחה לנו שבט מישראל... מה נעשה? מצד אחד אחים שלנו הם, ואנחנו לא רוצים שייעלמו מעמנו, ומצד שני... השבועה! שבועות לא מפרים... ואז עלה הרעיון המבריק, הכל כך ישראלי הזה, היצירתי, שמצליח בגאונות להתחמק משני הפחים האלה ביחד. לא ניתן להם נשים, אבל אם הם יחטפו להם לבד... לא נעצור בעדם! פתרון יצירתי ומבריק! כמו שעון שבת... כמו פלטה... חשבתם שנשב בחושך כל השבת ונאכל מאכלים קרים? לא עם ישראל. לנו יש ראש מבריק. ומההמצאה הגאונית הזאת (ומעוד סיבות...) נוצר לנו החג היפה הזה כל כך, חג ט"ו באב, חג האהבה והאחדות. ואתם ... בט"ו באב איפה את? אתה? כמה אתם כמהים לאהבה משלכם, וכמה הלב שלי חולם ביחד איתכם. כל שנה ט"ו באב מביא איתו אולי תסכול, ייאוש... עוד שנה לבד עומדת להסתיים לה? וכולם חוגגים אהבה, ואני...? אבל ט"ו באב מביא איתו אולי גם תקווה. גם אני יכולה וגם אני יכול למצוא אהבה, זוגיות, אולי השנה? הרי אף פעם לא מאוחר! אז אני שואלת אתכם: מה הרעיון הגאוני והיצירתי שלכם? תמיד יש אחד כזה, קטן, פצפון, שלא חשבתם עליו, שהוא קל ומתחת לאף. אולי... לפנות שוב לאותו אחד שלפני שבוע פנה אלי ולא שמתי לב? אולי לשדרג בטיפטיפה את הכרטיס שלי? וזה יתפוס פתאום את העין של מישהו שהכי רלוונטי לי? אולי להחליט לפנות גם לכאלה שאין להם תמונה? (איך לא חשבתי על זה? מקסימום נבקש תמונה אחר כך... ואם לא יתאים, לא מתים מזה). אולי אפשר לצאת עם מישהו בגיל קצת שונה ממה שתכננתי? (גם כשהגבר צעיר מהאשה יכולים להיות זוגות מדהימים), מה השבועה שלכם שכבלה והחזיקה אתכם עד היום ואפשר לפתוח אותה ביצירתיות? תחשבו על זה, זה המון פעמים כ"כ פשוט! והאהבה... היא שווה שיפרו בשבילה כמה שבועות. שווה לגמרי! אני מאחלת לכם מכל ליבי! אוהבת, אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
זוגיות, אהבה, חתונה, אושר, התפתחות אישית, אימון אישי, אימון לחתונה, אימון לזוגיות, אילה שטרן
מאת איילה שטרן 27 ביולי 2025
חברים, הנה החלק האחרון בסיכום השיעור של ניר מנוסי: ראינו את השלבים השונים בהכנה לזוגיות, ועכשיו... השלב האחרון שהוא שלב ההתקשרות. התקשרות הכוונה מחויבות, כלומר חתונה. אי אפשר באמת להכיר אדם עד שמתחתנים איתו. הרבה זוגות חיים ביחד שנים ארוכות ומתחתנים ולצערנו אחרי כמה חודשים מתגרשים. כאילו הם גילו משהו חדש שלא ידעו עד היום. ונשאלת השאלה מה הם גילו? הרי הם היו ביחד שבע שנים באותו בית? אלא יתכן שהם פשוט "חיו על מזוודות". כלומר כל הזמן באיזה שהוא מקום עמוק בנפש ידעו שאפשר לקום וללכת ולכן לא באמת נקשרו. לא באמת חיברו את החיים שלהם זה עם זו במחויבות לתמיד. אדם שחי באכסנייה ולא פורק את המזוודות שלו עד הסוף משאיר את הדברים שבעומק המזוודה תמיד סגורים. רק כשהוא מחליט שכאן הוא גר לתמיד, ופורק את כל המזוודות אז הוא מגלה גם את החלקים הפנימיים של המזוודה, את חלקי הנפש הפנימיים. אולי אלו אותם דברים שהתגלו אחרי שהזוג התחתן... מה שמכריע את בני הזוג הזה זה לא עצם הגילוי של הדברים שבעומק המזוודה, אלא ההפתעה וההלם מזה שהנה יש כאן גם דברים שלא הכרנו! הרי הם היו בטוחים שזה שהם חיו ביחד כמה שנים חיסן אותם מפני חוסר הכרות עם בן הזוג, והנה הפתעה... לא הכרת משהו! זה מטלטל אותם, עצם ההפתעה, והם נפרדים. אם הם היו מגיעים אל הנישואין מתוך ידיעה ברורה שהם קופצים למים עמוקים, כלומר שרב הנסתר על הגלוי, הם לא היו נבהלים מהגילוי. כלומר התובנה המשמעותית היא: כדי להתחתן צריך מספיק נתונים כדי שתהיה איזושהי ודאות שאפשר להתחתן עם האדם, אבל הבנה מספקת שיש עוד המון המון דברים נסתרים וחוסר ודאות ואי ידיעה! ואיתה אנחנו מתחתנים. זו הסיבה שלכלה יש כיסוי פנים בזמן החופה. כדי שהאיש ידע שמה שהוא מכיר זה רק חלק, ויש עוד הרבה דברים שהוא לא מכיר אצלה. להתחתן, להתקשר, זה לקפוץ למים ביחד. להסכים לגלות דברים חדשים ולהסכים להשתנות ביחד לאורך החיים. אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן, בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
פוסטים נוספים