מה עושים עם השופט הפנימי?

איילה שטרן • 21 בינואר 2025

אז מה עושים עם השופט הפנימי??

ישבתי עם מתאמן מקסים.

ביקשתי ממנו לכתוב את החוזקות שלו ממש כמו שאתם יודעים שכדאי לעשות.
הוא ישב וכתב. והנה התחיל תהליך מעניין:
אני טוב במוזיקה, רק חבל שאני לא מספיק להשקיע בזה די זמן.
אני טוב ביחסי אנוש, למרות שלא מספיק הקדשתי זמן לחבר שלי בתקופה האחרונה.
יש לי כושר ארגון טוב בעבודה, אבל בבית דווקא מאד לא.

הבית מבולגן לי מידי ואני לא מסדר אותו.
וכן הלאה...

הגענו למעלה מעשר חוזקות, וליד כל אחת הוא כתב הסתייגות,

שארוכה יותר מהטוב עצמו.


שאלתי אותו:
האם הבחנת במילים: רק חבל... למרות... אבל...? איזה סוג מילים אלה?
מילות ניגוד, הוא אמר.
מה תפקידן של מילות ניגוד?
להתנגד, להפחית ממה שנאמר קודם.
ולמה שתרצה להפחית מהטוב שבך?

הרי אנו מונים עכשיו חוזקות, להכיר מה טוב בך. למה חשוב לך כל כך להציף מה לא טוב?
הוא חשב קצת, ואמר:

כי צריך להיות אמיתיים. יש בי גם טוב,

אבל הרבה יותר דברים דורשים תיקון. אי אפשר להתעלם מהם.
אהבתי כל כך את הכנות.

וחשוב לי לחדד כאן כמה נקודות:

א. לא לכולנו קל להיחשף לצד הטוב שבנו.

לשבת ולכתוב חוזקות זה לא פשוט לכל אחד.

ימימה אביטל זצ"ל אומרת, שהעבודה שלנו צריכה להיות על הכרת הטוב, לפני המיותר.

(היא מאד נזהרת לא לכנות את ההפוך מהטוב במילים שליליות.

היא קוראת לזה מיותר, או הפוך).

למה זה עיקר העבודה?

כי באופן רגיל, מה שצף אצלנו יותר זה החסר,

מה שעדיין טעון תיקון. החיובי נראה לנו מובן מאליו.
ולא כך זה צריך להיות! יש לתת משקל לחיובי יותר מאשר למיותר.

ב. יש בתוכנו קול שדואג מאד שלא "נסבן" את עצמנו.

שדואג שנהיה מאד אמיתיים. שנראה גם מה לא טוב, ונרצה לתקן.

הוא לא שם רק כדי לעשות לנו רע על הנשמה.

הוא באמת רוצה שנשתפר. חשוב לו. הוא רוצה בטובתנו.

את הקול הזה הציף המתאמן הכל כך אמיתי שלי.
מה עושים איתו? אשתף רעיון אחד, ויש עוד רעיונות רבים.

שומעים אותו, לא מתעלמים. הוא לא ייעלם, אין דבר כזה!

הוא שם כדי להישאר. ה' ברא אותו לתועלת.

אם ננסה לסלק אותו, הוא רק יתעצם.
אבל אומרים לו כך: אתה רוצה לטובתי, שאשתפר, נכון?
אני איתך.
אני מונה כרגע את מה שטוב וחזק בי, כדי ששנינו, אתה ואני,

נדע ביחד איך להתמודד עם מה שעדיין דורש אצלי תיקון.

הנה, אני עושה את התיקון.

אני נעזר בכוחות שיש בי כדי להשתפר.

תן לי כמה דקות של שקט, כדי שאמנה את כלי העבודה שלי, החוזקות,

ואחר כך אקשיב גם לך, ואראה איך אנחנו מתייעלים מכאן ולהבא.
כשהוא יבין שאנחנו איתו, לא נגדו, הוא גם יהיה איתנו.

נחבק את הטוב שבנו, נעצים אותו!
יעלו קולות מחלישים, שאומרים –

אבל זה לא כל התמונה, יש גם מגרעות!
נקשיב, ננשום, נמשיך להעצים את הטוב,

ומתוך הכח שהוא ייתן לנו – נצליח להתקדם!

בהצלחה רבה!

אם גם לכם עולים קולות מחלישים –

אתם מוזמנים לספר לי איך אתם מתמודדת איתם. בוודאי יש גם לכם רעיונות טובים!

אשמח לשמוע! ואני מבטיחה להגיב.


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים