ללמוד אהבה מהפרחים

איילה שטרן • 28 באוקטובר 2025

"סיור הפרחים הבא יוצא ב1 וחצי, אחרי סעודת השבת".

ככה שיגעתי את יעקב כל הארוחה.

לא, זה היה הזוי.


נסענו יעקב ואני לחברתי הטובה (ואהובה!!!) רינת בבית חורון לשבת.

קסום קסום קסום, מקום מהמם ורגוע, מלא שקט וטבע.

כשיעקב היה בתפילה בבית הכנסת, אני יצאתי להתפלל בחוץ.

והפרחים... תשמעו. זה משהו אחר להתפלל ליד פרחים.

אבל לא סתם.

באמת הרגשתי השראה ותפילה אחרת.

רינת משקיעה בעציצים מהממים וזה פשוט אי אפשר להסביר.


ואז שיגעתי את יעקב כל הארוחה שהוא חייב לבוא איתי לסיור פרחים.

לא באמת הדרכתי אותו כמו בהדרכת טיולים על השמות של הפרחים ואיפה הם גדלים. נראה לכם שיש לי מושג??

פשוט עברנו פרח פרח והתפעלנו ביחד:


הצבעים העזים והשונים של כל פרח.

לכל פרח מרקם אחר, צורה אחרת של עלים,

פריסה אחרת של עלים, כי יש כאלה שיש להם שכבה אחת של עלי כותרת ויש כאלה שיש להם כמה שכבות (!)

צורת העלים שצומחים על הגבעול היא שונה,

יש פרחים שה' פשוט עשה להם פרנץ' מניקור - קו לבן מסביב לכל עלה כותרת ורוד עז. או פסים צהובים על גבי סגול עמוק.

מטורף!

יש עוביים שונים לעלים שונים.

והם כל כך קטנים, כמו שהרב אבינר פעם אמר: "מה קטנו מעשיך ה'"!

ויש כאלה שהם לא סימטריים, דווקא, בכוונה, וזה כל החן שלהם.

משהו בצורה שלהם הוא לא "בדיוק" וזה מה שהופך אותם לייחודיים, להיות הם.


והכי התעלפתי מהריבוי. הריבוי!!

מכל גבעול יוצאים כ"כ הרבה פרחים, ובכל פרח כ"כ הרבה עלים!

גם כאלה קטנטנים!


למה ה' משקיע בכל עלה ועלה עד כדי כך?

כ"כ הרבה חשיבה, עבודה, אהבה, דיוק.

בשביל מי?

מי עוד חוץ ממני ברגע של השראה (עד כדי קריזה)

ייקח את בן הזוג שלו ויכריח אותו (די באלימות הייתי אומרת) להתבונן בכל עלה ועלה וייתן עליו הרצאה על גדלות ה'?

אף אחד כנראה. (מקווה שאני טועה ויש עוד אנשים שמתפעלים ככה מפרחים).


ועדין ה' השקיע.

בכל עלה.

סתם כך, כי הוא ה'.

והוא אוהב את הפרחים. ואוהב אותנו.

ורוצה להשקיע ביופי ואסתטיקה,

שזה אפילו הצד הפחות הכרחי של החיים,

אבל הוא פשוט מוסיף נעימות.


וחשבתי לעצמי:

כך כל אדם הוא עולם.

בואו נשקיע בלהתעמק בכל אדם, בלב שלו, ברגשות שלו, בחוויות שלו, בפנימיות שלו, בריבוי היופי שיש בו, בפרטי הפרטים שלו.

יש כ"כ הרבה יופי בבריאה.

בואו לא נפספס פרחים.

בואו לא נפספס אנשים.

בואו נראה אותם לעומק ונתפעל מהם.

אנחנו אלה שנרוויח.


אוהבת, אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים