אני לא נמשכת אליו, אוף!

איילה שטרן • 7 בינואר 2025

"הוא בחור מקסים! אבל אני לא נמשכת אליו.

הוא לא הטעם שלי וזה מתסכל אותי.

אני כבר מזמן חושבת להפסיק את הקשר 

אבל מפחדת שאני הורסת לעצמי

ועלולה לפספס פה משהו גדול.

אנחנו יוצאים כבר שלושה חודשים, 

יש בנינו כימיה ותקשורת ממש טובה. 

אנחנו צוחקים מאותם הדברים ואוהבים את אותו סגנון של מוזיקה.

יש לנו רצונות דומים לגבי העתיד 

והוא מכבד אותי מאוד בעניין של שמירת נגיעה 

שזה לא מובן מאליו. 

אבל העניין של המשיכה פשוט לא מרפה ממני, 

והגעתי לנקודה שאני חייבת לדעת מה אני עושה".


היא סיפרה לי את זה, 

ולגמרי הבנתי את הקושי והתלבטות שלה.


בתהליך שלנו גילינו שמה שמגדיר משיכה 

זה הרבה יותר ממה שרואים בחוץ.

אנחנו לא מדברים רק על יופי פיזי, 

אלא גם על שפת גוף ועל ניואנסים קטנים 

שגורמים לנו להרגיש חיבור אמיתי.


כשירדנו לפרטים הקטנים פתאום היא הבינה 

שהיא כן נמשכת אליו.

נמשכת לידיים והכתפיים שלו, לעיניים העמוקות,

ולחיוך המאיר והכובש שלו, 

לאיך שהוא נוהג, לכבוד והסבלנות שלו כלפיה, 

לביטחון העצמי שלו, ללבוש, הריח והאסטתיקה שלו.

נכון, הוא לא בול הטעם שלה, 

אבל משיכה בהחלט יש, 

פשוט היה צריך להסתכל על זה קצת אחרת.

בפרטים הקטנים.


בנוסף ערכנו תרגיל של יתרונות וחסרונות

ותרגיל נוסף מדהים בו כל חלק בה סיפר לה 

מה הוא מאחל לעצמו שיהיה בבן הזוג שלה.


בעקבות התרגילים האלה היא הבינה 

שהבחור הזה הוא בדיוק מה שהיא מחפשת 

ושאותו היא רוצה.

שהוא הבחור שלה.

כל חלק באישיות שלה רצה את מה שהבחור מייצג, 

וזה היה כמו גילוי של אוצר.

הכל התיישב במקום. 

זה כל כך ריגש אותה, 

שהיא פשוט פרצה בבכי.


היא פתאום ראתה את ההתאמה,

את המשמעות של הדברים, 

את הדרך בה היא בעצם כבר מצאה את מה שחיפשה, 

רק שלא תמיד זה נראה בצורה שהיא ציפתה.


ב"ה כיום הם נשואים ואוהבים. 

זוג חמוד שאין כדוגמתו.

כ"כ מכילים ואוהבים, מתוקים וכיפיים אחד לשני.


נכתב בשיתוף עם המתאמנת עצמה, 

שהיה לה חשוב להעביר את המסר הזה לעולם.


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן

בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855




מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים