אני לא נמשכת אליו, אוף!

איילה שטרן • 7 בינואר 2025

"הוא בחור מקסים! אבל אני לא נמשכת אליו.

הוא לא הטעם שלי וזה מתסכל אותי.

אני כבר מזמן חושבת להפסיק את הקשר 

אבל מפחדת שאני הורסת לעצמי

ועלולה לפספס פה משהו גדול.

אנחנו יוצאים כבר שלושה חודשים, 

יש בנינו כימיה ותקשורת ממש טובה. 

אנחנו צוחקים מאותם הדברים ואוהבים את אותו סגנון של מוזיקה.

יש לנו רצונות דומים לגבי העתיד 

והוא מכבד אותי מאוד בעניין של שמירת נגיעה 

שזה לא מובן מאליו. 

אבל העניין של המשיכה פשוט לא מרפה ממני, 

והגעתי לנקודה שאני חייבת לדעת מה אני עושה".


היא סיפרה לי את זה, 

ולגמרי הבנתי את הקושי והתלבטות שלה.


בתהליך שלנו גילינו שמה שמגדיר משיכה 

זה הרבה יותר ממה שרואים בחוץ.

אנחנו לא מדברים רק על יופי פיזי, 

אלא גם על שפת גוף ועל ניואנסים קטנים 

שגורמים לנו להרגיש חיבור אמיתי.


כשירדנו לפרטים הקטנים פתאום היא הבינה 

שהיא כן נמשכת אליו.

נמשכת לידיים והכתפיים שלו, לעיניים העמוקות,

ולחיוך המאיר והכובש שלו, 

לאיך שהוא נוהג, לכבוד והסבלנות שלו כלפיה, 

לביטחון העצמי שלו, ללבוש, הריח והאסטתיקה שלו.

נכון, הוא לא בול הטעם שלה, 

אבל משיכה בהחלט יש, 

פשוט היה צריך להסתכל על זה קצת אחרת.

בפרטים הקטנים.


בנוסף ערכנו תרגיל של יתרונות וחסרונות

ותרגיל נוסף מדהים בו כל חלק בה סיפר לה 

מה הוא מאחל לעצמו שיהיה בבן הזוג שלה.


בעקבות התרגילים האלה היא הבינה 

שהבחור הזה הוא בדיוק מה שהיא מחפשת 

ושאותו היא רוצה.

שהוא הבחור שלה.

כל חלק באישיות שלה רצה את מה שהבחור מייצג, 

וזה היה כמו גילוי של אוצר.

הכל התיישב במקום. 

זה כל כך ריגש אותה, 

שהיא פשוט פרצה בבכי.


היא פתאום ראתה את ההתאמה,

את המשמעות של הדברים, 

את הדרך בה היא בעצם כבר מצאה את מה שחיפשה, 

רק שלא תמיד זה נראה בצורה שהיא ציפתה.


ב"ה כיום הם נשואים ואוהבים. 

זוג חמוד שאין כדוגמתו.

כ"כ מכילים ואוהבים, מתוקים וכיפיים אחד לשני.


נכתב בשיתוף עם המתאמנת עצמה, 

שהיה לה חשוב להעביר את המסר הזה לעולם.


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן

בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855




מאת איילה שטרן 23 ביוני 2025
"עם ישראל נלחם עכשיו על קיומו. גם אני רוצה להילחם על הדברים שאולי עד עכשיו לא התייחסתי אליהם מספיק". כך אמר לי הבחור החדש שבא להתאמן. בחור כל-כך מקסים ומלא עוצמות. "אולי דחיתי את הצורך לשנות דיסק עד היום, אבל עכשיו — לא יותר. אני רוצה לעשות את השינויים שצריך, אני רוצה להגיע לתוצאות ולהתחתן בשמחה." אז הנה עוד זווית מעניינת ומפתיעה ויצירתית על הקשר בין המלחמה לחיפוש זוגיות. מכל מלמדיי השכלתי, וממתאמניי — יותר מכולם. 😊 והמילים שלו עוררו בי מחשבה עמוקה: אולי גם אנחנו התרגלנו לדחות. להגיד לעצמנו "אחרי המלחמה", "אחרי התקופה הזאת", "כשיהיה לי זמן/כוח/בהירות". אבל אולי דווקא עכשיו, כשהכול רועד מסביב — זה הרגע לבחור שלא לוותר. לא לדחות עוד. לבחור דווקא עכשיו בהתבוננות, בצמיחה, ובתזכורת שהחיים קורים עכשיו. אז על מה אתם אולי מוותרים? 🔸 אולי אתם מוותרים על החלום. על הרצון הגדול להתחתן מתוך אהבה, מתוך חיבור אמיתי, על האמונה שיש מישהי או מישהו שם שמתאים בדיוק לכם. מתוך הגנה על הלב – אתם מוותרים מראש, כדי לא להתאכזב שוב. 🔸 אולי אתם מוותרים על עצמכם. משתכנעים שאתם לא מספיק מעניינים, לא נחשקים, לא בנויים לזה. נותנים לתחושת הכישלון מהעבר להגדיר את העתיד. אבל זה שקר. לא אתם מדברים שם – אלא הפחד. 🔸 ואולי אתם מוותרים על המאמצים הקטנים. כבר לא עונים לשדכנית, לא מנסים שוב להיפתח, לא משקיעים בתהליך, לא מאמינים שזה באמת יקרה. אבל האמת? הדברים הקטנים האלה – הם הדרך הכי גדולה להגשים את מה שאתם רוצים באמת. אז אם הלב שלכם גם מרגיש עכשיו ש... די. די עם הדחייה. די עם הוויתור. זה הזמן להילחם — לא מול מישהו, אלא בעד עצמכם. 💛 ומי שרוצה ללוות את עצמו במסע הזה עם מישהי שמאמינה שאפשר, אני כאן בשבילכם. באהבה ובאמונה. אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה 💙, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 17 ביוני 2025
חברים וחברות אהובים, מסתבר שדווקא בזכות המלחמה משהו בקשרים שלנו יכול להפוך ליותר עמוק בזמן יותר קצר. איך הגעתי למסקנה הזאת? קודם כל קבלתי מייל מעוקבת מתוקה שכתבה לי בתגובה לאחד הפוסטים שלי על ניהול קשר בזמן מלחמה: "אולי גם במצב מלחמה אפשר לפתוח יותר את הלב ממצב רגיל וממש להתעניין בעולמו של הבחור - אם הוא אוכל טוב, איך הוא ישן, מה הוא מרגיש בסיטואציה הזו, איך המוראל שלו וכאלה.. עצם הדאגה לאחר תפתח את הלב באופן אוטומטי. דווקא הרגשות שלא פשוטים שלנו בעורף יכולים להיות מנותבים למקום חיובי ומי יתן ובעז"ה בתים ייבנו במהרה!" נהניתי מהתובנה, וזה הזכיר לי בחור מעל גיל 40 שבא להתאמן אצלי בקורונה. הוא סיפר לי: "בליל הסדר ישבתי לבד. פשוט לבד לחלוטין. שאלתי את עצמי את הקושיות ועניתי לעצמי... ופתאום זה היכה בי: אם אני לא מתחתן, ככה ייראו החיים שלי. אני אהיה לבד לחלוטין. אז באתי לאימון. בואי נפצח את זה". הוא באמת התחתן בעקבות האימון, ואני תולה את זה הרבה גם בחוויה החזקה שהוא חווה, שגרמה לו להיפתח יותר. שמעתי גם עדות של בחורה שהיתה בתופת של השבעה באוקטובר, ונורתה (ואח"כ ניצלה ב"ה). המחשבות שלה אחרי שהיא נפצעה היו: "אני מבינה שהיום נגמרים החיים שלי, האם אני מרוצה מאיך שחייתי עד היום?" יש משהו בעתות משבר, מצוקה, מלחמה, שמפגיש אותנו עם החלקים היותר עמוקים שבנו. אנשים פתאום מבינים מה חשוב להם באמת. על מה הם לא מוכנים להסתכל אחורה על חייהם ולומר: חבל שפספסתי את זה. זה היה בעצם העיקר. אני רואה כתבות של אנשים שמספרים שקשרים שהם בעבר חתכו בגלל נקודות כלשהן מבינים פתאום עכשיו, בתוך המלחמה, שהנקודות האלה היו חיצוניות, לא נקודות ליבה, והם רוצים לחזור לקשר, כי הקשר עצמו היה משמעותי ומספיק חשוב ויקר להם. הפחד הגדול שכולנו חווים חושף בנו את הלב, את הרגשות שהיו כמוסים, הם עכשיו על פני השטח. יותר מהר אפשר להיקשר, להתחבר, לדבר רגש, לרצות חיבור ולהרפות קצת מהשכל ומהצ'קליסט שתקע אותנו עד היום. כמובן, כדאי להיזהר לא לוותר על דברים משמעותיים! לא להיות בקשרים שהם לא טובים לנו, אבל אפשר לנצל את התקופה הזאת, את הרגישות החיובית והעדינה שיש בנו היום כדי להרפות מחלקים לא חשובים בצ'קליסט, ולהישאר עם ההתאמה העמוקה, החיבור הפשוט והאותנטי, עם הלב האמיתי של הקשר. כשעומדים מול מוות, מבינים פתאום בצורה הרבה יותר חזקה את משמעות החיים. מרגישים רצון בקרבה, ורוצים להוסיף חיים. בתפילה לימים של שקט ושלווה, ולגאולה שלמה בחסד וברחמים ובמהרה,  אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
פוסטים נוספים