אז מה באמת הבעיה שלה?
אז מה באמת הבעיה שלה?
הפעם חדר האימון הוא המשפחה שלי.
כל שבוע אותו סיפור.
רוני בת חמש וחצי: אין לי כח לסדר את החדר.
נו, זה רק כמה חפצים.
אבל אין לי כח, אני עייפה.
רק לפני שנייה רקדת בסלון בהתלהבות, איך את עייפה?
בגלל שרקדתי, עכשיו אני עייפה.
אז רק חמש דקות, ותראי שהחדר מסודר.
הידיים שלי כואבות.
החפצים לא כבדים...
כואב לי גם כשלא כבד...
(שערי תירוצים לא ננעלו. היצירתיות חוגגת. משוגעת עליה!)
ביום שישי זה החלטתי להפעיל את מיומנויות האימון שלי, ולשאול.
פשוט לשאול.
מה יעזור לך, רוני, שיהיה לך יותר קל לסדר?
שיסדרו ביחד איתי.
צודקת. לקחתי מטאטא ואספתי בעזרתו את כל החפצים לערמה אחת במרכז רצפת החדר.
עכשיו כל החדר נראה מסודר, חוץ מערמה אחת.
עכשיו רק תשימי כל דבר במקום שלו.
שלוש דקות אחר כך: אמא, עדיין קשה לי.
מה יעזור לך?
אני לא יודעת.
אולי פרס בסוף המשימה?
לא עוזר לי שמבטיחים לי פרס בשביל אחר כך.
רק אם נותנים לי אותו ממש עכשיו. (חולה!!! עליה!!! אין דברים כמוה).
אבל מתוקה, לא ניתן לך פרס אם לא תסיימי את המשימה.
אז תבואי לסדר איתי.
אבל יש לי תפקידים אחרים, ובכלל,
את עוד מעט בת שש, כדאי שתדעי לסדר לבד.
אז אני לא יודעת מה יעזור לי.
אולי... את בעצם לא צריכה את החפצים האלה,
ואפשר לזרוק אותם לפח ודי?
לא. אני צריכה אותם. (גם איומים מוסווים לא ממש עוזרים).
יש לי רעיון, לכי עכשיו לערמה, ואל תסדרי אותה במקום,
רק תסדרי אותה לפי קבוצות – נעליים לחוד, בגדים לחוד,
דפים לחוד, בובות לחוד, וזבל לחוד...
טראח! עפה לחדר כחץ מקשת.
אפילו לא הספקתי להשלים את המשפט ולומר –
ותבואי אחר כך להגיד לי שסיימת.
פתאום מוטיבציה!!
חזרה אחרי שתי דקות. סיימתי!
כל הכבוד! כמה קבוצות היו?
רק ארבע. בובות, נעליים, בגדים וניירות שצריך לזרוק.
מקסימה! עכשיו רק תשימי את הנעליים והבובות במקום. רק אותם!
חץ מקשת. וכבר לא חזרה אלי. כמו היונה של נח.
אחרי חצי שעה הצצתי בחדר. מסודר לחלוטין.
גם שתי הקבוצות האחרות סודרו ללא מילה.
מה הבנתי מזה?
זה לא סתם תירוצים, ולא סתם עצלות. אין כזה דבר.
אין פה אפילו עניין של שכר או עונש,
כי לא הפרס ולא העונש הצפוי דרבנו אותה.
היה לה באמת מחסום.
זה היה נראה לה גדול מידי עבורה.
הערמה הגדולה ייאשה אותה, הייתה נראית לה סיזיפית!
ברגע שהמשימה פושטה למשהו שבר הישג מבחינתה,
לא כאבו לה הידיים, ולא הלב,
ומרחב הפעולה נפתח. לבד. בכיף. בשמחה.
האדם מטבעו רוצה לפעול, בפשטות. הוא אדם יוצר ושמח.
יש בוא אור וטוב, שרוצים לפרוץ כל הזמן.
אם יש מחסום – נתקעים. באימון אנו מוצאים את המחסום, והדרך נפתחת.
בואו למצוא מה חוסם אתכם, ותראו שהדברים מתחילים לזוז בשמחה ובפשטות.
אגב, כמובן, שהיא קיבלה גם פרס בסוף.
כי אם היא שמחה אותי, אני שמחה לשמח אותה.
אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בל להתפשר על אהבה,
ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
