מתי לסיים קשר?

איילה שטרן • 27 בינואר 2025

מתי הזמן הנכון לחתוך קשר זוגי – לפני שזה מגיע לחופה?


כולנו נכנסים לקשר זוגי מתוך תקווה ואמונה שזה זה.

אנחנו מדמיינים עתיד משותף, יציבות ואהבה שמחזיקה לאורך זמן. 

אבל לפעמים בתוך הקשר מופיעים סימנים שחשוב לשים לב אליהם – 

סימנים שיכולים להעיד שהקשר הזה לא מתאים באמת.

אז איך תדעו מתי כדאי לעצור, גם אם זה קשה?


תחושת חוסר נוחות מתמשכת - 

תחושת חוסר נוחות בקשר היא כמו "רעש רקע" בלתי פוסק.

אתם מרגישים שאתם "הולכים על ביצים", 

חוששים להביע את דעתכם כדי לא לעורר כעס או ויכוח.

במקום להיות עצמכם, אתם מנסים להתאים את עצמכם 

לסטנדרטים או לציפיות של הצד השני, 

גם אם זה לא מי שאתם באמת.

בכל פעם שאתם חושבים על הקשר, 

עולה בכם ספק או מועקה שאתם לא מצליחים להתעלם ממנה.


תחושות כאלה הן נורה אדומה, 

כי הן מעידות על כך שאולי הקשר לא מבוסס על חיבור עמוק ואמיתי.


פערים בערכים - 

ערכים משותפים הם הבסיס לקשר יציב ובריא.

אם החלומות שלכם לעתיד שונים לחלוטין (לא רק קצת...), 

כמו בנוגע למשפחה, קריירה או אורח חיים, 

זה עלול להוביל לקונפליקטים בהמשך.

אם יש ביניכם פערים משמעותיים (לא הבדלים קלים) 

בגישה לאמונה, כסף או שאיפות, ייתכן שיהיה קשה לגשר עליהם.


חוסר רצון לוויתורים הדדיים - 

מערכת יחסים טובה היא דרך דו-כיוונית.

אם אתם מרגישים שאתם כל הזמן אלה שמוותרים, 

מתאימים את עצמכם, או משקיעים – וזה לא הדדי, 

זה סימן שמשהו לא מאוזן בקשר.


דיבור פוגעני - 

דיבור פוגעני לא תמיד מתבטא בצעקות או קללות, 

ולעיתים הוא מתוחכם יותר:

זלזול עקבי: "אתה מגזים, אין לך מושג".

ביקורת בלתי פוסקת: "למה את תמיד עושה את זה ככה?"

הקטנת הצלחות או חלומות: 

"זה לא כזה מרשים, אל תעוף על עצמך."

מניפולציות רגשיות: לגרום לכם להרגיש אשמים: 

"אם היית באמת אוהבת אותי, היית משתנה בשבילי."


תחושת בדידות בקשר - 

אחת התחושות הקשות ביותר היא להרגיש לבד בתוך מערכת יחסים:

אתם נמצאים ליד הצד השני פיזית, אבל מרגישים שאין חיבור רגשי.

ברגעים קשים אתם לא מרגישים תמיכה אלא תחושת ריחוק, 

כאילו הרגשות שלכם לא נראים או לא נשמעים.

השיחות ביניכם שטחיות, 

ואתם לא מרגישים שאתם יכולים לשתף באמת.

במקום לפנות לצד השני 

אתם מוצאים את עצמכם משתפים אחרים, 

כי כבר אין ציפייה לתגובה אמפתית מבן או בת הזוג.


חוסר אחריות או כנות - 

בן או בת הזוג לא מוכנים לקחת אחריות על חייהם: 

למשל, לא עובדים באופן יציב, מסרבים לספר במה הם עובדים 

או כמה הם משתכרים ומשאירים את הכול סודי או מעורפל.

יש תחושה של אי-כנות בנוגע לעבר, להווה או לתוכניות לעתיד.


אז איך יודעים אם לחתוך או לנסות לשפר?

לא תמיד צריך מיד לחתוך! 

לפעמים, תחושות הקושי בקשר נובעות מבעיות שניתנות לפתרון. 

באמצעות אבחון נכון של הסיבות לקושי, 

תקשורת מדויקת והכוונה נכונה 

אפשר לפעמים ליצור שינוי ולשפר את הקשר משמעותית.


אבל יש גם מקרים שבהם אחרי בחינה מעמיקה מבינים שאין דרך לשפר. 

במצב כזה נדרש אומץ לבחור לסיים את הקשר, 

ולהעניק לעצמכם הזדמנות למצוא קשר שמתאים לכם באמת.


כדאי לזכור:

לחתוך קשר לא בריא לפני החתונה זה לא כישלון. 

זה אומץ לבחור בטוב יותר עבורכם.

קשר זוגי מוצלח מבוסס על ביטחון, תמיכה ואהבה הדדית. 

אם אתם לא רואים את זה בקשר הנוכחי, מגיע לכם יותר.


אני כאן כדי לעזור לכם להבין מה נכון עבורכם!

כמאמנת לזוגיות, אני מלווה אנשים בדרכם 

למצוא את הקשר שמתאים להם באמת. 

לא פעם בקליניקה הגיעו אנשים למסקנה 

שהקשר שהם נמצאים בו לא מתאים בשבילם, 

ובאומץ רב נפרדו, והרגישו שעשו את הדבר הנכון. 


ולא פעם גילו שקשיים שהיו בקשר 

מצאו את הדרך לפתרון על ידי אבחון נכון ותקשורת נכונה. 

וגם זו היתה החלטה נהדרת עבורם. 


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855




מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים