הוא לא נראה טוב!

-אני לא יכולה להתחתן איתו,

למרות שהוא כזה מהמם. זה משגע אותי.

הוא לא נראה טוב.

אוף, אבל הוא כזה מעלף... הוא כזה מדהים!

אבל חשוב לי שהאיש שלי ייראה טוב.

מה לעשות? אני בן אדם. את יודעת מה?

אני גם לא מתנצלת על זה!

יש משמעות ליופי החיצוני. אל תגידי לי שאין.

היופי החיצוני הוא האריזה. זה מושך את העין.

למה משקיעים היום כל כך באריזה של מוצרים?

דבר שמעוצב יותר יפה נראה גם איכותי יותר.

אני רוצה שהוא ימצא חן ושכל טוב

בעיני אלוקים וגם בעיני אדם.

יופי מושך את הלב. הנשמה מתאווה ליופי.

גם בית מקדש הוא יפה.

-זה נכון. אני מסכימה איתך בכל מילה.

היא משפילה מבט.

-אז מה הבעיה?

-שאני כן מרגישה לא בסדר עם זה.

-למה?

-כי אני מכירה מספיק אנשים שמוצאים חן ושכל טוב בעיני אלוקים,

ואפילו בעיני אדם, והם לא יפים חיצונית.

ואז אני מרגישה שאני סתם עובדת עלי.

משתמשת בסיסמאות יפות, כדי להצדיק את עצמי.

-אני חושבת שמה שאת מצטטת ואומרת,

הם לא סיסמאות. הם דברים אמיתיים.

-כן, אבל הם רק חלק מהתמונה.

כמו לכל דבר בחיים, גם לעניין הזה יש כמה צדדים.

ואני מדגישה בתוך ליבי רק צד אחד. אני מעצבנת אותי!

-איזה עוד צד את רואה? איזה עוד צד

היית רוצה להדגיש בפני עצמך?

-את יודעת, אילה? יש אצלנו בבית קטע כזה,

שהמשפחה שלי אוהבת אוכל מאד מאד מתובל.

ואני פשוט לא מסוגלת לטעום אותו.

אני אוהבת פחות מתובל.

אוהבת מעודן, אני אוהבת מים בטעמים, למשל.

אחותי צוחקת עלי.

"התקמצנו לך על הטעם? שישימו קצת יותר.

יש לזה טעם של מים".

אבל אני אוהבת את זה ככה. רגיש ועדין כזה.

לא מביא בומבה לפנים. אוהבת לחפש את הטעם.

שיהיה חמקמק, כאילו חוויה פנימית יותר.

אני מרגישה שזו חוויה אחרת.

אני אפילו קצת מרגישה עליונות על אחותי,

שהיא לא יודעת להרגיש את הטעם של המים,

כי היא כבר כל כך מחוספסת... מרוב תיבול מוגזם.

ככה זה גם עם בחור פחות יפה חיצונית.

יש מתקתקות כזאת,

לדעת שאני יודעת מה באמת טמון בו.

אני אדם קצת יותר איכותי ומעמיק.

זה לא שכשיראו אותי איתו יגידו ישר:

טוב, היא בחרה בו כי הוא יפה. נו, באמת. זהו?

החוכמה היא לראות מה שיש בפנים.

כיף לי כשאני יודעת כמה טוב

ומתיקות יש באיש הזה,

ורק אני ידעתי לראות את זה.

אחרות פסחו על פניו, והפסידו. 

-את כזאת חמודה! אז מה הבעיה שלך?

נשמע שאת ממש משוכנעת בדרך שלך!

-אבל תשמעי, קשה לי עם המבטים של האנשים.

הם כאילו אומרים: אז זהו?

חיכית וחיכית ובסוף... אותו?

מעצבנים! הם כאילו לא מבינים

מה יש בו. רק אני מבינה.

אבל את יודעת מה?

עכשיו, כשמדברים על זה, נכון.

רק אני מבינה. זה הרי כל העניין. הוא רק שלי.

ורק אני יודעת באמת לעומק

את כל הסגולות שיש בו.

מה הסיפור? אני מתחתנת

כדי ללכת ברחוב עם תעודה?

תראו איזה בעל מהמם יש לי?

תראו מה כל הסגולות שלו?

לא. האיש שלי הוא בשבילי.

לא בשבילם.

ועד כמה הוא טוב ורגיש,

מסור ומשקיע בפרטי היומיום

רק אני באמת אדע לגמרי.

אף אחד אחר לא. זו האינטימיות שלנו.

וחוץ מזה, אחרי הכל,

אם אנשים שמכירים אותי יראו אותו איתי,

והם הרי יודעים שאני איכותית,

הם יידעו שאם בחרתי בו,

הוא כנראה איכותי גם כן.

-את מרגשת אותי. אני אומרת לה.

-די, אילה, אני מתה עליו...

אני מתחילה להיות יותר ויותר

שלמה עם הבחירה שלי בו.

בכל אופן, אם חיפשתי הצדקות

שכליות לבחור בו...

נראה לי שיש לי מספיק.

-נשמה, אני אומרת לה.

לא נראה לי שחיפשת הצדקות בשכל...

יותר הצדקות ברגש.

-אה, ברגש?

ברגש כנראה כבר החלטתי מזמן... 

שתינו צוחקות.

אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים

להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855