הוא לא נראה טוב!

איילה שטרן • 16 בדצמבר 2024

-אני לא יכולה להתחתן איתו,

למרות שהוא כזה מהמם. זה משגע אותי.

הוא לא נראה טוב.

אוף, אבל הוא כזה מעלף... הוא כזה מדהים!

אבל חשוב לי שהאיש שלי ייראה טוב.

מה לעשות? אני בן אדם. את יודעת מה?

אני גם לא מתנצלת על זה!

יש משמעות ליופי החיצוני. אל תגידי לי שאין.

היופי החיצוני הוא האריזה. זה מושך את העין.

למה משקיעים היום כל כך באריזה של מוצרים?

דבר שמעוצב יותר יפה נראה גם איכותי יותר.

אני רוצה שהוא ימצא חן ושכל טוב

בעיני אלוקים וגם בעיני אדם.

יופי מושך את הלב. הנשמה מתאווה ליופי.

גם בית מקדש הוא יפה.


-זה נכון. אני מסכימה איתך בכל מילה.

היא משפילה מבט.

-אז מה הבעיה?

-שאני כן מרגישה לא בסדר עם זה.

-למה?

-כי אני מכירה מספיק אנשים שמוצאים חן ושכל טוב בעיני אלוקים,

ואפילו בעיני אדם, והם לא יפים חיצונית.

ואז אני מרגישה שאני סתם עובדת עלי.

משתמשת בסיסמאות יפות, כדי להצדיק את עצמי.


-אני חושבת שמה שאת מצטטת ואומרת,

הם לא סיסמאות. הם דברים אמיתיים.

-כן, אבל הם רק חלק מהתמונה.

כמו לכל דבר בחיים, גם לעניין הזה יש כמה צדדים.

ואני מדגישה בתוך ליבי רק צד אחד. אני מעצבנת אותי!


-איזה עוד צד את רואה? איזה עוד צד

היית רוצה להדגיש בפני עצמך?


-את יודעת, אילה? יש אצלנו בבית קטע כזה,

שהמשפחה שלי אוהבת אוכל מאד מאד מתובל.

ואני פשוט לא מסוגלת לטעום אותו.

אני אוהבת פחות מתובל.

אוהבת מעודן, אני אוהבת מים בטעמים, למשל.

אחותי צוחקת עלי.

"התקמצנו לך על הטעם? שישימו קצת יותר.

יש לזה טעם של מים".

אבל אני אוהבת את זה ככה. רגיש ועדין כזה.

לא מביא בומבה לפנים. אוהבת לחפש את הטעם.

שיהיה חמקמק, כאילו חוויה פנימית יותר.

אני מרגישה שזו חוויה אחרת.

אני אפילו קצת מרגישה עליונות על אחותי,

שהיא לא יודעת להרגיש את הטעם של המים,

כי היא כבר כל כך מחוספסת... מרוב תיבול מוגזם.

ככה זה גם עם בחור פחות יפה חיצונית.

יש מתקתקות כזאת,

לדעת שאני יודעת מה באמת טמון בו.

אני אדם קצת יותר איכותי ומעמיק.

זה לא שכשיראו אותי איתו יגידו ישר:

טוב, היא בחרה בו כי הוא יפה. נו, באמת. זהו?

החוכמה היא לראות מה שיש בפנים.

כיף לי כשאני יודעת כמה טוב

ומתיקות יש באיש הזה,

ורק אני ידעתי לראות את זה.

אחרות פסחו על פניו, והפסידו. 


-את כזאת חמודה! אז מה הבעיה שלך?

נשמע שאת ממש משוכנעת בדרך שלך!


-אבל תשמעי, קשה לי עם המבטים של האנשים.

הם כאילו אומרים: אז זהו?

חיכית וחיכית ובסוף... אותו?

מעצבנים! הם כאילו לא מבינים

מה יש בו. רק אני מבינה.

אבל את יודעת מה?

עכשיו, כשמדברים על זה, נכון.

רק אני מבינה. זה הרי כל העניין. הוא רק שלי.

ורק אני יודעת באמת לעומק

את כל הסגולות שיש בו.

מה הסיפור? אני מתחתנת

כדי ללכת ברחוב עם תעודה?

תראו איזה בעל מהמם יש לי?

תראו מה כל הסגולות שלו?

לא. האיש שלי הוא בשבילי.

לא בשבילם.

ועד כמה הוא טוב ורגיש,

מסור ומשקיע בפרטי היומיום

רק אני באמת אדע לגמרי.

אף אחד אחר לא. זו האינטימיות שלנו.

וחוץ מזה, אחרי הכל,

אם אנשים שמכירים אותי יראו אותו איתי,

והם הרי יודעים שאני איכותית,

הם יידעו שאם בחרתי בו,

הוא כנראה איכותי גם כן.


-את מרגשת אותי. אני אומרת לה.


-די, אילה, אני מתה עליו...

אני מתחילה להיות יותר ויותר

שלמה עם הבחירה שלי בו.

בכל אופן, אם חיפשתי הצדקות

שכליות לבחור בו...

נראה לי שיש לי מספיק.


-נשמה, אני אומרת לה.

לא נראה לי שחיפשת הצדקות בשכל...

יותר הצדקות ברגש.


-אה, ברגש?

ברגש כנראה כבר החלטתי מזמן... 

שתינו צוחקות.


אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים

להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855



מאת איילה שטרן 18 במאי 2026
די! כמה חיפושים? אני מחכה שייגמרו כבר הדייטים המתישים האלה. ושאמצא את האחד. כמה זמן אפשר לחכות לו? די כבר עם השעבוד הזה, מרביצים לנו כל הזמן! אני מת לצאת ממצרים כבר, איפה הגואל שהבטיחו לנו? שיבוא ויוציא אותנו מכאן! ואז זה מגיע. יוצאים ממצרים, המצרים מתים, יש חופש. זהו. ו... אנחנו במדבר. לאן הולכים? הנה, התחתנו! אנחנו ביחד, מצאנו זה את זו. אין דייטים, אין לחץ, הכל רגוע. עוברים כמה חודשים, ו...? נפתרו כל הבעיות שבחיים? אין יותר מתח משום דבר אחר? תופעה מוכרת. אנחנו מייחלים לחופש, למנוחה ולנחלה. אבל... לא באמת מגיעים לשמחה מלאה כשקבלנו חופש. למה? כי חופש הוא שלילת השעבוד, העדר של משהו רע. אבל זה לא מספיק. צריך לצקת לתוכו רצונות, מטרות, משהו אישי שיבטא אותנו, שימלא אותנו בסיפוק. פגשתי אנשים שמבקשים בכל מאודם בדמעות להתחתן, וחווים כאב גדול של חסר. מתי אסתדר בחיים? אגיע אל הבית? וכשאני שואלת אותם: בשביל מה אתה רוצה להתחתן? למה חשוב לך למצוא חתן? הם מגלים ש...לא ממש ברור להם למה. כי כולם... כי צריך... כי כבר מאוחר... כי זה לא נורמלי להיות לבד. כן, אבל... בשביל מה אתה רוצה? את? מה יקרה שם בזוגיות הזאת? למה אתה כמה, למה את מתגעגעת? מה תעשו שם ביחד? במה תמלאו את ימיכם? ולמה חשוב לכם שזה יהיה בזוג, הרי הרבה דברים שאתם מתכננים לעתידכם, אפשר לעשות גם לבד? וכאן מתחיל הבירור. פתאום בונים חזון, בונים רצון!!! והעיניים נדלקות. כשברור להם למה הזוגיות חשובה להם... הם יותר ממוקדים במטרתם ומגיעים אליה יותר מהר. כך... יצאנו ממצרים. אין שעבוד, אבל גם אין מטרה לעתיד. עד שהגיע מתן תורה, וייסד אותנו כעם עם חזון, עם רצון, עם ייעוד, עם מטרות. משהו שממלא אותנו בהבנה בשביל מה בכלל יצאנו לחירות, מה מטרתנו בעולמנו, וכמה יהיה לנו טוב למלא אותה, ולא נפר אותה גם כשיהיו קשיים בדרכנו. אני מזמינה אתכם לשאול את עצמכם מה יהיו הערכים המשותפים שלכם כזוג, אילו תכנים וחוויות אתם רוצים לצקת לזוגיות שתגיע אליכם בקרוב? למה עבורכם יותר טוב ביחד מאשר לחוד? ואז... להסניף את התחושה המשכרת, הממלאת, המאושרת של שליחות וייעוד, של ביחד, של ברית שהיא חזקה יותר מכל נחשולי החיים. תשמרו את התחושה הזאת בלב חזק חזק, כדי שתוכלו באמצעותה לאתר בקרוב את השותף שלכם לברית הזאת. חג מתן תורה שמח! אוהבת, אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 נכתב בהשראת הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ בספרו "חיי שנה".
מאת איילה שטרן 4 במאי 2026
אני מאד אוהבת את השיר הזה. ופתאום גם הרגשתי שאני מבינה את המילים, שהן מדברות אלי את מה שהרבה מהמתאמנות שלי רוצות לומר. אז הנה מה שהמילים של המשוררת רחל שפירא אמרו לי: למדני את השיר הפשוט של הלחם ופרוס לי חלק משלומך קחני עם אבק היומיום על השכם כשתראני לפניך אני שהנחתי לרגש יחף לרחף כבר יודעת כי התפתלה דרכי ומגובה רב ראשי עכשיו נרכן כבר יודעת כי התפתלה דרכי ובאה עד כאן למדני את השיר הפשוט של הלחם ופרוס לי חלק משלומך קחני עם אבק היומיום על השכם כשתראני לפניך חיי וחייך אורות וצללים מכילים בעיני שבת בעיני חולין לו מחר שלך ייגש אל אתמולי בעיני שבת בעיני חולין שלך ושלי כשהיינו בני עשרה חלמנו על אהבה גדולה, אהבה מלאת רגשות עזים וחזקים, סוחפים ומטלטלים. הרבה מאיתנו נשארו עם החלום הזה, ומחפשים אותו שנים ארוכות. השיר הזה מספר על מישהי, שגם היא חיפשה את אותו חלום, אבל התפתלה דרכה, עברו שנים של חיפוש, והיום, מגובה רב, ממרחק השנים, היא מרכינה את ראשה. לא ממקום של ויתור, השפלה, כניעה, חלילה. אלא כמו שמרכינים ראש בעדינות אל פרח יפה וצבעוני כדי להריח ולהנות מיופיו האצילי. היא אומרת: התפלתה דרכי שנים רבות ובאה עד כאן. וכאן, היום, היא מבקשת אהבה אחרת. אהבה פשוטה, כמו השיר הפשוט של הלחם. כמו היומיום, השגרה. היא מבקשת חום, תמיכה, שותפות גורל, אהבה יציבה וביתית. היא מבקשת שהוא יפרוס לה חלק משלומו, שישתף אותה בדברים שעוברים עליו, ששלומו יהיה שלומה, ושלומה יהיה שלומו. היא מבקשת שאבק היומיום, שהשגרה המבורכת והלא כ"כ מסעירה, תהיה משותפת לשניהם. שהוא יראה אותה לפניו, לנגד עיניו כל יום מחייו, כשותפה שלו, חברת אמת. שהמחר, העתיד שלו, ייגש אל העבר שלה וישתלב עם חוויותיה. שהם יכירו זה את זו מבפנים באמת. כי חיי שניהם מכילים גם אורות וגם צללים, לא הכל נוצץ. יש שבת, יש חולין... יש ימים צבעוניים ויש אפורים. ובכולם – היא רוצה אותו איתה ואותה איתו. באהבה יפה, בזוגיות. בלב אל לב. כבר לאו דווקא ברעש ובצלצולים. אלא בשקט, בנחת, בחיבור אמיתי ועמוק. איזה יופי. אני כ"כ מתרגשת מזה. אולי התנפץ חלום ישן, אבל נבנה בה חלום חדש, הרבה יותר מרגש ועמוק מקודמו. אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 אם אהבתם, סמנו לייק ושתפו, זה ישמח אותי. :) ואם אתם רוצים לבדוק איך אתם יכולים להתקדם לחתונה שלכם ביחד איתי, בואו לשיחת היכרות במתנה. הקישו כאן: https://did.li/pcMCN ה
פוסטים נוספים