למה חשוב לרצות בן זוג מושלם?

איילה שטרן • 6 ביולי 2025

חברים, זוכרים שסיכמתי לכם שיחה של ניר מנוסי על זוגיות?

השלב הראשון היה שלב הזיקה, זוכרים? (חפשו כותרת "זחל רוצה להתחתן")


אז הנה ההמשך:


השלב הבא הוא שלב הכמיהה.

אדם כבר מרגיש שהוא כמה מאוד באופן פעיל לזוגיות.

הוא מאוד רוצה את האדם השני, (גם אם עוד לא מכיר אותו),

הוא מאוד רוצה חיבור וקשר וממש מתחיל לחפש.


אבל אבל זה לא חיפוש סביל אלא חיפוש פעיל.

איך מחפשים באופן פעיל?

עדיין לא פותחים אפליקציות... עוד לא!


אלא - כאן כדאי שהאדם ישאל את עצמו כמה שאלות:

1. מהי זוגיות בכלל? (חשבתם פעם לשאול את השאלה הזאת?) 

2. מהי הזוגיות שאני רוצה להקים?

3. ומי הוא האדם שאני רוצה לפגוש? מה אמור להיות בו? שזה השלב לפנטז על בן הזוג המושלם.



למה חשוב לפנטז על בן זוג מושלם?

לא כי מגיע לי, לא כי אני מלך העולם,

לא כי ככה אומרים לנו היום: לך על הטוב ביותר, מגיע לך, וכו'!

לא.

אלא כי זה מניע אותי לרצות להיות מושלם באותה מידה בשבילו!

לרצות להיות מתאים לאותו מושלם,

לרצות להיות בן הזוג הכי טוב, הכי מצחיק, מעניין, חכם, תומך, אחראי, יציב.

הדברים האלה מגדילים אותי וגורמים לי להיות בן הזוג הטוב ביותר שיתאים לאותו מושלם.


זה שלב פעיל שבו אני כל הזמן עובד על עצמי כדי להיות ראוי

לאותו מושלם שאני מחפש.

חיפוש השלמות בבן הזוג הוא טוב

כל עוד הוא גורם לי עצמי להשתלם ולהיות מושלם יותר כדי להיות ראוי לו.


וזה החידוש פה,

כי לא הרבה אנשים שואלים את עצמם האם אני מתאים לבן הזוג שלי

אלא עסוקים בלחשוב כמה להם מגיע לקבל מושלם...


אז כדאי לשאול את השאלה מי הוא המושלם שאני רוצה

מתוך רצון לגרום לעצמי להיות מושלם בשבילו.

זו שאלה שמביאה להענקה, נתינה, התסכלות החוצה.

וכששואלים את השאלה הזאת באמת, כדי לתת,

זה מגדיל אותנו. הופך אותנו לטובים יותר.


ואם אתם רוצים עזרה לנסח לעצמכם את התשובות לשאלות האלה,

אני כאן בשבילכם. בואו נקבע שיחת היכרות בינינו.


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855


מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים