בזכות החושך קבלתי אור

איילה שטרן • 2 בינואר 2025

חנוכה יש ניסים. רוצים טריק לניסים? תישארו. :)


נס זה לפעמים דבר שאנחנו יוצרים בכוח המחשבה שלנו.


לפני כמה שנים סבלתי מכאבים קשים בכף הרגל. משהו זוועה. 

(דורבן, למי שמכיר. ולמי שלא, שלא יכיר!!)


הלכתי לכמה אורטופדים, נתנו לי תרופות, מדרסים ושאר סיוטים... ונאדה. 

הבנתי מהם שאין ממש דרך להיפטר מהכאבים... 

ואני אנה אני באה? 

אני בכל זאת מקווה שעוד מספר עשורים לפניי... מה יהיה??


לתומי באחד מהביקורים האקראיים שלי אצל רופא המשפחה, 

סיפרתי לו על מר גורלי.

הוא הסתכל עלי ואמר: 

"תראי... זה לא שאת שמנה, חלילה! (חיוך חמוד) 

פשוט... אם תאבדי כמה קילוגרמים, 

אני מבטיח שלא תרגישי כאבים". 


זהו? ככה פשוט? 

ואתה אפילו לא רופא מומחה. "סתם" רופא משפחה. 


אז פצחתי בדיאטה הראשונה בחיי. 

(דבר שלא האמנתי שיהיו לי כוחות נפש לעשות). 


הסרתי 12 ק"ג ממשקלי, ושכחתי מהכאבים. שכחתי!!


אז תובנה א': 

לפעמים הפתרון הוא מחוץ לקופסא 

והוא הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי. 

מה שימימה קוראת: על הקל דילגת!


תובנה ב': 

לפעמים - הפתרון מגיע דווקא מהמקור הפחות צפוי. 

מה שנקרא: אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. 


והנה עברו 3 שנים ביעף, 

ו... קמתי בוקר אחד עם כאבים עזים ביותר בכף הרגל שוב!! 


אימה חשכה גדולה נפלה עלי. 

זה היה דומה מאד לאותם כאבים עזים. 


אמרתי לעצמי: אין מצב שזה חוזר לי שוב...אין מצב!!

טוב, זה רק להיום. בואי ננשום.


אבל גם למחרת קמתי עם אותו כאב. 

בליבי הבנתי.

אם זה כבר יומיים רצוף... 

הדורבן חזר, אבוד לי.


כבר התחלתי בראשי להריץ תסריטים 

של חודשים ארוכים חסרי איכות חיים.


ואז תפסתי את עצמי ונזכרתי:


למדתי מחברתי המאמנת שרית שביט, 

שהמוח שלנו רגיל לחשוב בתבניות: 

מה שהיה הוא שיהיה. 

אם ככה היה עד עכשיו... ככה זה גם ימשיך.


המוח מגן עלינו מחוסר הוודאות של החיים, 

ולכן מסדר אותם בתבניות. כך היה - כך גם יהיה.


אבל זו טעות!! דברים משתנים. 

בסוף עוברים את הטסט הרי... גם אם זה בטסט שמיני.

התבנית נשברת!

בסוף מוצאים עבודה הרי, 

גם אם זה בראיון עבודה מספר 12.


ובסוף מוצאים גם אהבה.


אז החלטתי: גם אם יומיים כואב לי, 

זה לא אומר שמחר יכאב. 

זה לא דורבן, זה כאב אחר. זמני.

תקווה גדולה התעצמה בי. 


למחרת קמתי ואין. חדשה. 


תגידו שזה צירוף מקרים? אז תגידו.

אני מרגישה בכל ישותי שזה נס אמיתי, 

שקרה בעקבות שינוי החשיבה שלי. 

שינוי חשיבה שאיפשר למציאות חדשה וטובה להיכנס לחיי.


מה שהיה הוא לא מה שיהיה.

מה שיהיה - זה הניסים שאתם פותחים 

להם את דלת מחשבתכם וליבכם!


לכו על זה!!


חנוכה שמייח!


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן 

בלי להתפשר על אהבה, 

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855


בואו נראה ביחד בשיחת היכרות במתנה

איך אפשר לעזור לכם לשנות תבניות חשיבה

ולפעול פעולות במציאות כדי להביא את החתונה שלכם, 

כמה שיותר מהר ובשמחה!





מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים