דמעות של חוסר הבנה

איילה שטרן • 26 במרץ 2025

לא אשכח את זה. 

הם יצאו כבר שנה, ולא היה ברור מה, אבל הקשר לא התקדם. 

הוא מאד אהב אותה, אבל היא היתה ממש מבולבלת. 

היא הגיעה אלי ודיברנו. נכון, היא רואה בו המון דברים טובים, 

אבל לא מסוגלת להחליט להתחתן. למה? 

-אני לא יודעת...

-את אוהבת אותו? 

-אני רואה בו הרבה טוב, לא יודעת להגיד אם אני אוהבת אותו ממש. 

היו שם הרבה דמעות. 

-ממה יורדות לך הדמעות? 

-אני לא יודעת. אולי מהמאמץ להבין את עצמי, 

למצוא בתוכי את התשובות לשאלות שאת שואלת. 


איזה קסם של בחורה. עדינה כל כך. 

עבדנו ביחד על דברים שעדין מפריעים לה בקשר. 

ראינו איך להביע בפניו את מה שחשוב לה. 

היא חזרה במפגש הבא שלנו: 

-הסברתי לו, מקווה שהוא הבין. 

במפגש שאחרי: -כן, דברנו על הנושא הבא, לא בטוחה שהוא הבין.

פתאום נפל לי האסימון: 

-איך זה שלא ברור לך שהוא הבין? הרי הסברת. מה חסר? 

-אני לא יודעת. אמרתי לו, אבל אולי הוא לא באמת הבין? 

-איך תדעי שהוא הבין? 

שתיקה. 

-אולי תשאלי אותו? 

-מה לשאול, אם הוא הבין? הוא אומר שהבין, אבל איך אדע שהוא הבין באמת? 


הצעתי לה לבקש ממנו בעדינות להגיד במילים שלו את מה שהוא הבין שהיא מבקשת. 

קוראים לזה שיקוף. זה כלי עוצמתי מאד בתקשורת זוגית. 

כשהוא יאמר במילים שלו את מה שהוא קלט מהשיחה, היא תדע מה הוא הבין, 

היא תוכל לדייק אותו אם יש צורך, 

היא תוכל לשמוע באוזניים שלה איך זה נשמע מהפה שלו 

ואם זה נוגע בדיוק בנקודה שהיא רצתה להבהיר, 

אולי בעצם היא תגלה שהיא לא ביטאה נכון את הרצון שלה? 

הם התחילו ליישם. 

היא שיתפה את הרצונות שלה, הוא שיקף, היא דייקה, הוא הבין. 


במקביל לאורך הפגישות שלנו הדמעות, 

שנבעו ממאמץ שלה להבין את עצמה ולענות לשאלות שלי, 

התחילו להתמעט. 

אורך הזמן שבין שאלה שאני שואלת לתשובה שהיא עונה – התקצר. 

היא למדה להכיר את עצמה טוב יותר, להבין את עצמה, 

וממילא להסביר את הרצון שלה לבחור שלה, הרבה יותר בקלות. 


משהו השתחרר. 

-אני מרגישה שהוא מבין אותי. 

-ואת גם מבינה את עצמך... 😊

אחרי תקופה ממש קצרה, היא אומרת לי: 

-אני רוצה להתחתן איתו. 

חייכתי. 

-מה הסיבה שבחרת בזה? 

והיא עונה פשטות: 

-כי אני אוהבת אותו. 😊


הדרך לאהבה הרבה פעמים עוברת דרך הבנה. של עצמנו, ואחד של השני. 

חשוב לזהות מה הצורך שלנו בזוגיות, 

לדבר אותו בצורה ברורה וטובה לשני, ולהרגיש מובנים. 

זה כ"כ קריטי. זו בעצם הזוגיות. זו האהבה.


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855


מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים