זחל רוצה להתחתן

איילה שטרן • 8 ביוני 2025

ממליצה לכולם להתמכר לסרטוני היוטיוב של ניר מנוסי על זוגיות ורוחניות.
כדי שתבינו כמה יפה הוא מדבר, סיכמתי לכם פה בקצרה שיעור שלו על הכנה לזוגיות.
תראו איזה נופת צופים. (תקראו את זה לא כשיפוט, חלילה, אלא כמשהו מבין ומאפשר).
אז הנה:

השלב הראשון בהכנה לזוגיות הוא שלב הזיקה.
זיקה היא קשר, רצון בקשר.
אדם יכול לחשוב שהוא מאוד רוצה זוגיות אבל בתת המודע העמוק הוא לא עדין לא באמת רוצה, הוא נשוי לעצמו ולרווקות שלו.
זה כמו "הכבשים העטופות" של יעקב אבינו. העטופות הן אלה שבעצם לא רצו להזדווג,
אלה שרצו להזדווג הן "המקושרות", אלה שרצו קשר.

ובמה הן עטופות? בקליפה.
כי במהותו הפנימית האדם בהחלט רוצה להיות בקשר, אך אם הוא עטוף בקליפה הוא לא מגלה את הזיק שיש לו לזיקה לאדם אחר. הוא לא מגלה את הניצוץ שמספר לו שהוא רוצה להיות בזוגיות.
זה יכול להתבטא בכך שהוא מחפש זוגיות, נמצא בקשרים, אבל בסופו של דבר הוא בורח מהם או מקלקל אותם, או נסגר או מתקרר, מכיוון שהוא עטוף בקליפה וחסמים.

לכן כמו שהזחל צריך להירקב לחלוטין ולהתאיין לגמרי וממש להתפורר ולמות ורק אחר כך יש פרפר, כך אדם צריך באיזשהו מקום להמית את הרווק שבו (!), ורק אז הוא יכול להיברא מחדש כאדם מחובר, אדם שיכול להיות נשוי.
זו הסיבה שמסכת גיטין מופיעה לפני מסכת כתובות. כי קודם אתה מתגרש מהרווקות של עצמך ורק אחר כך מתחתן.

עד כאן הסיכום של החלק הראשון של השיעור המאלף הזה.
ובקליניקה שלי באמת פגשתי כמה וכמה אנשים שהיו עדיין נשואים לרווקות שלהם. זה לא נאמר בשיפוט חס וחלילה! ממש לא. אלא רק כדי לעזור לכם לראות איפה אתם בתוך זה.
דוגמאות:
אנשים שנהנים יותר מהלבד מאשר מהביחד.
אנשים שמאד מחוברים לעבודה שלהם וקשה להם לפנות זמן לעצמם ולחיפוש הזוגיות ולפגישות היכרות.
אנשים שחוששים שהביחד יבלע אותם ולא יאפשר להם להחליט לבד על דברים בחייהם.
אנשים מאד מסודרים ומאורגנים שמתקשים להבין איך מישהו נוסף יחיה איתם באותו החדר והבית.
אנשים שיש להם הרגלים מאד ברורים וחוששים שבני הזוג יגבילו אותם בעיסוקים האלה.

על כל אלה אפשר לעבוד, לפתוח את התודעה ולראות איך חיים זוגיים לא מסכנים את כל אלה, ומאד מאפשרים כיף והנאה ביחד עם חופש פעולה, ובאמצעות תקשורת נכונה שגם אותה אפשר ללמוד, נפתחות האפשרויות בלב ובתודעה, והחסימה, ה"עטיפה", ה"קליפה" נושרת. זה כבר קרה הרבה פעמים בקליניקה והסתיים בסופים טובים. 😊
מוזמנים לנסות.

אוהבת,
אילה שטרן – מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים