דלתות לפתוח ולסגור
שמעתי שיעור מהמם מהרבנית רחל בזק. הנה כמה תובנות מהשיעור ובעקבותיו:
היא פגשה משפט מקסים: "כל חיי חיפשתי מפתח לדלת שלא היתה נעולה".
לפעמים נדמה לנו שהלב שלנו פתוח.
שאנחנו “בעד זוגיות”, ש“אם יבוא האדם הנכון – אני מוכנה”.
אבל בפנים… הדלת נעולה.
לא במנעול מתכת, אלא במנגנון רגשי עתיק, שקשה לראות אותו.
זו יכולה להיות דלת שנראית פתוחה כי אנחנו יוצאים לדייטים,
אבל משהו עמוק בפנים אומר “לא באמת”.
אולי זה פחד מהחיבור, אולי מחוסר שליטה, אולי מהאפשרות להיפגע שוב.
ואז אנחנו מחפשים “מישהו שיתאים”, אבל בעצם הדלת עצמה סגורה.
יש גם את הדלתות השניות —
אלה שפתוחות מדי.
שאף אחד לא באמת בפנים, אבל הדלת נשארת חצי פתוחה "ליתר ביטחון".
אקסים, תקוות ישנות, קשרים ש"עוד אולי יהיה מהם משהו", אנשים שאנחנו מחזיקים בלב בלי סיבה אמיתית.
הדלתות האלה גוזלות אנרגיה, שואבות כוח, מבלבלות את המצפן הפנימי שלנו.
ודלת היא לא רק מעבר.
היא גם הגדרה וביטחון.
לפעמים הדלת שלי סגורה כי זה יותר בטוח, ברור. ולפתוח דלת זה לשנות הכל, להכניס אלי הביתה, להזיז דברים ממקומם.
הדלת עוזרת ללב לדעת איפה הוא שומר על עצמו, ואיפה מותר לו להיפתח.
אז אולי כדאי לעצור רגע ולשאול:
הלב שלנו — כתוב עליו משהו, בואו נגלה מה.
האם כתוב עליו "אין כניסה"? האם "ברוכים הבאים"?
האם "הכניסה בזמנים מסוימים, לאנשים מסוימים ולחדרים מסוימים בלבד”?
מה הם התנאים שאנחנו מציבים לאנשים כדי שיוכלו להיכנס לליבנו?
באילו תחומים בחיים שלי נדמה לי שאני פתוח – אבל בעצם אני שומר את הדלת סגורה מפחד?
איפה אני משאיר דלתות פתוחות סתם, רק כדי לא להתמודד עם ריק או סופיות?
ואיך אני יכול ללמוד לסגור באהבה את מה שכבר לא נועד לי, כדי לפנות מקום לדבר החדש שרוצה להיכנס?
האם יש מקומות או אירועים או אנשים, שכדאי לי לסגור עליהם כבר את הדלת, כדי שאנרגיה מבוזבזת לא תזלוג משם לחינם?
והכי חשוב ומשמח: אילו דלתות חשבנו שהן נעולות ובעצם, הן לחלוטין פתוחות, המעבר זורם, ואני בכלל לא ידעתי כמה קל זה יכול להיות?
כי לפעמים, הדרך אל הזוגיות עוברת דרך אומץ קטן:
להכיר את הדלתות שבתוכי – ולפתוח, או לסגור, בזמן הנכון, או לזהות שזה מזמן היה פתוח, ואיזה יופי!
אוהבת,
אילה שטרן, מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
