איך מזהים את הרגשת הלב האומרת "זה זה"?

איילה שטרן • 20 ביולי 2025

איך מזהים את משיכת הלב הפנימית?
זוכרים שדברנו על משיכת לב חיצונית ומשיכת לב פנימית?
שמשיכת לב פנימית היא משהו גבוה יותר?
אז למרות שממש לא חייבים אותה, זה נחמד שהיא קיימת.

והנה כמה סימנים לדעת שקיימת כאן משיכת לב פנימית:

1.  היא לא באה ברגע – היא מתגבשת
(וזה הדבר הכי חשוב לזכור כאן, כי אין לצפות לזה במפגשים ראשונים עם האדם!!)
הרגשת הלב הפנימית לא תמיד מופיעה מיד.
לרוב צריך לתת לה זמן, לתת לנפש להיפתח, להרגיע את הפחדים, לשחרר ציפיות —
ואז פתאום זה מגיע: תחושת "הנה. אני יודעת. זה הוא."

2. תחושת שקט פנימי ולא סערה.
משיכה חיצונית או רגשית סוערת יוצרת לפעמים סערה בלב: פרפרים, דרמה, טלטלה.
אבל ההרגשה הפנימית האמיתית היא שקטה.
משהו בפנים נרגע.
יש תחושה של "זה מתאים. זה נכון לי. זה אפשרי.
אני לא צריך להיות מישהו אחר כדי שזה יעבוד."

3. תחושת חום וקרבה פנימית – גם כשאין מילים
לפעמים האדם השני אומר משהו, וזה כאילו לא חדש —
זה כאילו אני עצמי הייתי יכולה לומר את זה.
יש תחושת היכרות מוקדמת, עומק, הבנה לא מוסברת.
לפעמים זה אפילו מתבטא במבט,
בשתיקה, בידיעה פנימית: "הנשמה שלי מזהה פה מישהו מוכר."

4.  המצפן הפנימי לא מצפצף – הוא מאשר
יש אנשים שמתאימים על הנייר,
אבל בפנים יש "צפצוף": משהו מציק, מרגיש לא שלם.
כשזו הרגשת הלב הפנימית, יש חוויה שהמצפן הפנימי מאשר.
לא תמיד מבינים למה, אבל התחושה היא
"כן. אני מרגיש עם זה ישר. לא מסתתר. לא מסתפק. לא בורח."

5. קל להיות אני. לא צריכה להרשים.
כשהחיבור אמיתי, לא צריך לשחק תפקיד.
אין את המאמץ "להיות שווה", "להוכיח", "להיות מעניינת".
יש פשטות. טבעיות. נשימה חופשית.
משהו בזהות שלי מרגיש שהוא יכול לנוח.

6.  הבנה משותפת ללא מאמץ
בלי יותר מדי הסברים — היא מבינה אותי.
והפוך — אני מבין אותה.
זה לא תמיד מוחלט או כל הזמן, אבל יש בסיס משותף עמוק:
ערכים, שאיפות, תפיסת עולם, שפה נפשית דומה.

7.  תחושת שליחות או משמעות
בחיבור פנימי אמיתי, לעיתים עולה תחושה של שליחות:
"יש לנו מה לבנות יחד. יש לנו בשביל מה להיפגש. יש פה תיקון משותף."
לא תמיד זה מובן מיד, אבל התחושה הזאת מעלה את הקשר למקום של נשמה.

8. תפילה. תפילה. תפילה.
הקב"ה הוא זה שמכיר את הלב שלנו יותר מכל.
תפילה כנה, פשוטה, מתוך רצון עמוק:
"ריבונו של עולם, תן לי להרגיש נכון.
עזור לי לדעת שאיתו אוכל לצעוד בנחת בשבילי החיים."
הרבה פעמים — זה השער שפותח את הלב לשמוע את הקול הפנימי.

במילים אחרות,
יש כאן משהו שקט ורגוע.
השקט הזה הוא פשוט נפלא.


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים