לפעמים זה פשוט עניין של סליחה
אני סוחבת את זה שנים...
זה לא בשליטתי, אני פשוט לא יכולה לסלוח.
הפגיעה היתה קשה מידי.
***
אני לא יודעת אם הוא יוכל לסלוח לי פעם.
אין לי מושג איך ניגשים לבקש סליחה על כזה דבר.
אני כ"כ מתביישת. אף פעם לא פגעתי באנשים, אבל פה... זאת היתה פשוט טעות.
***
את חושבת שבגלל זה אני תקועה?
קטונתי. איך אפשר לדעת?
הרי לא כתוב על המצח של אף אחד למה הוא מתעכב.
אבל בעבודה אישית אנחנו מקלפים הכל.
בודקים התנהלויות פשוטות שאולי לא משרתות אותנו נכון.
בודקים אמונות מגבילות, כי תת המודע הוא אמנם נסתר,
אבל היום כולם יודעים כמה הוא מנהל אותנו בגלוי.
ואפשר וכדאי גם לבדוק את המישור הרוחני-אנרגטי.
אולי יש חסימה של עלבון צורב שיושב עלי משנים.
או יושב למישהו אחר על הלב בגללי.
נכון, זו זווית קצת פחות פופולארית. פחות "אמפירית", פחות גלויה.
גם קשה יותר לגשת אליה כי היא מערבת הרבה יותר כאב,
אשמה, בושה. הדברים צורבים מאד.
אבל דווקא בגלל זה.
איזו מעמסה זו על הנפש לחיות עם פגיעה שלא טופלה, שלא נרפאה?
כמה זה רובץ, כבד, מעיק, מפריע...
אנשים חושבים שרק מי שפגע אמור להסתובב עם רגשי אשמה שיעיקו עליו.
זה נכון, הוא אכן מרגיש אותם, מן הסתם. וזה נורא.
אבל שוכחים שגם הפגוע עצמו,
אם הוא לא סלח... הוא עצמו סוחב מטען שלילי,
שאוכל אותו מבפנים, מכלה את שמחתו,
את היכולת שלו לאהוב את עצמו, את האחרים,
את העולם, באופן מלא.
הפגוע מסתובב עם רגשות של חוסר אמון בעולם,
בטוב ליבם של אנשים, בכוונותיהם הטובות.
איך אפשר לבנות כך זוגיות?
נכון, זה לא אמפירי, אבל מסתובבים סיפורים בינותינו.
של אנשים ששמעתי אותם מכלי ראשון מספרים על עצמם,
וגם סיפורים של עשרות שנים שעוברים מדור לדור במשפחה שלי,
על אנשים שסחבו פגיעה ממישהו במשך שנים,
ורק כשהחליטו לשחרר, לסלוח,
לבקש סליחה, לקבל סליחה, הדברים השתחררו.
פתאום הזיווג הגיע אחרי שנים רבות,
והילדים שהתעכבו מלהיוולד באו לעולם פתאומית.
לא אפרט כאן את הסיפורים מפאת צנעת הפרט, אבל הם קיימים.
כל אחד בטח מכיר אחד כזה.
וזה הרבה פעמים אותו דבר.
דווקא חסימה בזיווג ובפריון. ודווקא עם הנושא של סליחה.
אבל ההרגשה היא: זה מיסטי מידי... באמת נראה לכם שזה הגיוני?
אז בעיניי זה הגיוני. הלב של כולנו מחובר בנשמה אחת גדולה.
כשאנחנו פגועים או פגענו, הלב מבקש סליחה,
ריפוי, שחרור, הקלה, אמון, שמחה ואהבה.
ואז... הכל מגיע יותר בקלות.
נכון, לעשות עבודה על סליחה, ועוד מלפני שנים, זה לא קל.
אבל לכל אחד מאיתנו יש אחריות לסלוח בלב,
וגם לבקש את סליחת השני.
זה פותח, זה מרגיע, וזה עושה שינוי בעולם.
ותקופת הדייטים מזמנת הרבה כאב,
מעצם המפגש עם אנשים בסיטואציות אינטימיות.
יש דרכים, כלים, תרגילים עמוקים לסליחה.
אפשר לעשות את זה. ואשמח לעזור.
ימי הסליחות מתקרבים.
בואו נעשה עבודה על סליחה. בואו נעשה שלום.
בואו נתקרב.
ובשורות טובות יגיעו.
