אני את שלי עשיתי, עכשיו שיקרה לבד.
"תראי, אני את שלי עשיתי.
אם ה' רוצה, הוא יכול להביא לי את זה גם אם לא אעשה כלום".
"תראי, אני אבדוק את ההצעה הזאת עוד יום או יומיים.
הוא לא ייתפס. כי אם זה שלי, זה שלי".
חייבת להיות כנה איתכם, אני לא מאמינה בזה, לצערי.
ה' יכול להביא לנו חתונה גם אם לא נעשה כלום.
אבל ברוב המקרים הוא לא עושה את זה.
בדיוק כמו בפרנסה, בבריאות או בקניית בית.
זה לרוב לא מגיע מעצמו, אלא אנחנו עושים פעולות בשביל זה.
והרבה. ומדויקות, ועם הרבה כוח והשתדלות.
ו... הוא לא יתפס, כי אם זה שלי זה שלי?
זה באמת כיף לחשוב ככה.
ויש גם סיפורים על טיימינג מסוים שרק בו הדבר קרה,
ובדיוק כשכבר חשבתי שלא, ובדיוק הדודה של השכנה אמרה,
ואני בכלל לא רציתי, אבל בסוף הוא הגיע לי בהפוכה...
כי כשזה שלך זה שלך...
כל זה נהדר ומושלם. זו הנהגה של נס.
היא בהחלט קיימת. אבל "אין סומכים על הנס".
לא ככה מנהלים את העולם.
ויותר מזה – לא כך ההלכה קובעת שצריך לנהוג.
יש גמרא במסכת מסכת מועד קטן דף י"ח, עמוד ב'
שאומרת שמותר לארס אשה במועד
וגם בתשעה באב "שמא יקדימנו אחר ברחמים".
ואיך זה יכול להיות?
הרי 40 יום לפני יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני?
כלומר, הזיווג מיועד משמים, איך מישהו אחר יכול "לחטוף" לנו אותו?
תשובה: בהחלט יכול.
אם הוא מבקש רחמים להתחתן דווקא עם אשה פלונית,
הוא יכול לעכב את הזיווג המיועד למישהו אחר
ולקחת אותו לעצמו.
ועוד הוכחה:
בחול המועד אסור לעבוד, נכון? יפה.
אבל אם יש "דבר האבד", כלומר הפסד כספי גדול,
מותר לעבוד.
אבל הרי מזונותיו של אדם קצובים לו?
אז מה פתאום שמשהו יילך לאיבוד?
הרי אם הסכום הזה שלך, הוא שלך, לא?
אז זהו, שלא.
אנחנו קמים בבוקר עם בחירה,
עם עשיה, עם השתדלות נורמלית בעולם המעשה.
ואנחנו יודעים שאם לא נענה להצעה היום,
כנראה מחר היא תיתפס...
אז מה אני אומרת?
שמותר מידי פעם לעשות עצירה בדייטים,
(לזמן מוקצב מראש)
כי כבר הותשנו, כי צריך להחליף כוח,
כי אני רוצה קצת אוויר להתרעננות –
זה נורמלי ולפעמים נצרך, זה עצמו חלק מההשתדלות.
אבל לא כאמירה גורפת שלא צריך להתאמץ,
כי הקב"ה יעשה בשבילי.
הלוואי שזה היה כך.
זה יהיה כך בעז"ה באחרית הימים.
אבל עד אז – עושים השתדלות טבעית, מדויקת ונכונה,
ומביאים חתונות במו ידינו.
ובעזרתו של ה' כמובן.
בהצלחה ענקית!
