הדרך אל הארמון

מעבר לשלג, מעבר לקור ולקרח...
שוכן לו ארמון.
ובארמון ההסקה בוערת,
חם, נעים,
ריח תבשילים ביתי ותחושה משפחתית עוטפת ומגנה.
לא תמיד היית בארמון.
דרך ארוכה עברת כדי להגיע אליו.
כוחות רבים נדרשו ממך כדי לעבור את יערות הקרח המושלגים.
התגעגעת,
הרגשת שההווה אינו מספיק חי, שהדברים אינם נכונים כפי שהם,
הם אינם מספקים.
שחייבת להיות דרך אחרת עבורך לחיות את חייך,
באופן מספק, אמיתי ואוהב.
היער, כבר אינו מקום עבורך.
אז יצאת לדרך. כי רצית לשוב.
מצאת את הכוחות להתחיל את הדרך,
כי היה לך חשוב.

היה לך ה"למה", חזק בתוכך,
ולכן, ורק מפני שכך,
השם שלח לך גם את ה"איך".

"כשהתלמיד מוכן, מגיע גם המורה".
נשלח אליך השליח המיוחד,
או אפילו מספר שליחים,
שהאירו לך את הדרך בזוויות שונות כפנס.

וידעת!
ידעת לזהות את השליחים אך הלכת בכוחות עצמך.
הכוחות הם שלך.

ועכשיו... הגעת לארמון.
ובך... תחושת נצחון.

*תודה למתאמנים והמתאמנות האהובים והמוערכים שלי, שהדברים נכתבו בהשראתם.