איך תדעו אם אתם מוכנים לקשר חדש אחרי פרידה? או לקשר חדש בכללי?

איילה שטרן • 13 בפברואר 2025

האם אתם מוכנים לזוגיות חדשה אחרי פרידה?


יצאתם מקשר, מנסים להמשיך הלאה… 

אבל איך יודעים אם אתם באמת מוכנים לזוגיות חדשה?

לפעמים יש לנו כל מיני התנהגויות שמבלבלות אותנו, 

וגורמות לנו לחשוב שאנחנו כנראה מוכנים לזוגיות, אבל זה לא תמיד כך.


מה מאותת לנו שעדיין לא בטוח שאנחנו מוכנים?


אם אתם קופצים חזרה לאפליקציות ואתרים – 

יכול להיות שזה מגיע ממקום של בדידות, 

ריקנות אחרי האינטנסיביות של הקשר הקודם, 

אולי פחד מחוסר תזוזה לכיוון זוגיות, לחץ חברתי להתקדם, 

פחד להישאר לבד, אבל לאו דווקא מתוך רצון אמיתי לקשר ברגע הזה. 

אולי עדיין לא נתתם זמן להלם, לכאב או לתובנות מהקשר הקודם לשקוע, 

להתרפא ולהתחיל ממקום חדש ונקי.


אם אתם נזכרים כל הזמן באקס או באקסית – זה טבעי, 

לא צריך לחכות עד שהם לגמרי יתפוגגו מהזיכרון 

(וגם די בלתי אפשרי, אם להיות כנים…) 

אבל אם כל מועמד או מועמדת חדשים אתם מוצאים את עצמכם משווים אליהם – 

זה סימן שעדיין לא שחררתם רגשית, וכדאי להתבונן פנימה לפני הקשר הבא.


אם אתם מרגישים שלקשר הבא אתם חייבים "להצליח" כדי לא להרגיש כישלון – 

(לא שיציאה מקשר היא כישלון, חלילה! 

אבל לפעמים אנחנו טועים להרגיש כך), 

אז לפעמים הלחץ למצוא זוגיות דווקא תוקע אותנו במקום, 

וגורם לנו להיכנס לקשרים לא נכונים או להרגיש שזה הכישלון שלנו.


מה מאותת שאנחנו כנראה מוכנים לזוגיות הבאה?


מוכנות לזוגיות חדשה לא נמדדת בזמן שעבר – אלא במה שקורה בתוככם.


אם אתם שלמים עם עצמכם – אתם לא מרגישים צורך בבן או בת זוג 

כדי לברוח מתחושות של בדידות או לחץ חברתי, 

או כדי להשלים את החסר שבהם אתם מרגישים חצי אדם, 

אלא מתוך רצון אמיתי לקשר הדדי שבו שני הצדדים שלמים, 

והאחד-ועוד-אחד הם אחד יותר גדול.


אם אתם לא מונעים מפחדים – אתם לא נכנסים לזוגיות מתוך חשש "להישאר לבד" 

או פחד ממה שאנשים יחשבו עליכם, 

אלא מתוך רצון הדדי ואמיתי בזוגיות עמוקה.


אם אתם יודעים מה אתם רוצים – אתם לא רק "זורמים" עם מה שבא, 

אלא מבינים מה חשוב לכם בקשר, מה הגבולות שלכם, 

ומה באמת יגרום לכם להרגיש בטוחים ואהובים.


במקרה כזה, אתם כנראה מוכנים לזוגיות. איזה כיף!


איך אתם מרגישים לגבי זה? 

האם אתם מזהים שאתם באמת מוכנים, 

או שיש עוד דברים לעבד קודם? שתפו אותי.


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן, בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים