השם שמר לי יהלום בכספת.
שמעתם את הצרחות שלי עד אליכם ביום שישי???
אין לתאר. חברה טובה טובה שלי שעברה את גיל 35 לפני מספר שנים...
התקשרה לספר לי שהיא מאורשת.
חברה שהייתי לצידה ברגעי כאב רבים רבים של רווקות מאוחרת.
כמה דמעות, וכמה תהיות. כמה טלטלות בין ייאוש לתקווה.
ועכשיו... כזאת בשורה.
ומה היא אומרת לי? אילה, "אני כמו אשה אחרי לידה. זוכרת שהיה כואב,
אבל לא זוכרת איך הכאב מרגיש... זה עלום, זה נעלם. זה כמו זיכרון עמום, רחוק".
"ה' שמר לי יהלום בכספת", כך היא אומרת.
בחור מדהים, מתוק, איכותי, עדין... הכל יש בו!
והכל היה שמור בשבילה. ככה. בפשטות.
החברה המדהימה הזו עברה לפני תקופה תהליך של אימון לחתונה
אצל מאמנת שלא מוכרת לי אישית.
הייתי חייבת ושאלתי אותה: מה לקחת מהאימון הזה שקידם אותך לחתונה?
והיא אמרה:
"קודם כל, את ההצעה עצמה קיבלתי ממשימת אימון:
ללכת ולומר לאנשים סביבי שאני מחפשת.
פניתי לאחת הקולגות שלי ושאלתי אם יש לה הצעה בשבילי והיא הציעה לי... אותו!"
ואני שואלת אתכם: הרי הקולגה הזו עבדה איתה שנים, וידעה שהיא רווקה.
איך ההצעה לא הגיעה ממנה קודם?
כי עכשיו היא פנתה. לפעמים קשה לנשואות לפנות לרווקות ולהציע.
אולי זה יהווה חיטוט? אולי היא לא מעוניינת שיפנו אליה?
ואולי... סתם שגרת היומיום השוחקת לא מאפשרת עצירה רגע לחשוב.
אבל כשהיא פנתה, הקולגה נעצרה. חשבה, חיטטה קצת בין האנשים שסביבה,
ומצאה הצעה. וכעת - גם קל לה לגשת ולהציע. כי היא הרי ביקשה. היא זמינה!
איזה לקח עצום!
"דבר שני - קיבלתי משימת אימון לברר על הבחור. לא לצאת סתם.
בדרך כלל לא בררתי על הבחורים, אלא אמרתי כן על פי הפרטים היבשים.
כשבררתי עליו אצל בן משפחה שלי, הוא התלהב,
אמר שהבחור מעולה, שהמשפחה שלו מקסימה. זה נתן לי חשק.
ואז... אחרי כמה פגישות, לא רציתי להמשיך.
זה היה נראה לי שהוא מקסים, אבל לא בשבילי.
אבל בן המשפחה הזה לא עזב!
הוא התקשר כל יומיים ואמר לי: את לא עוזבת אותו!
את לא יודעת מה שאת מפסידה! הוא מקסים!
זה נתן לי חשק להמשיך. בדרך כלל אחרי כארבע פגישות,
אם ראיתי שזה לא זה, חתכתי. פה משהו לא נתן לי לחתוך!
המשפטים המחזקים, הידיעה שיש פה משהו טוב בשבילי,
כי כך בן המשפחה אמר לי.
אז נתתי עוד צ'אנס, ועוד צ'אנס, וההתקרבות הגיעה,
ויש אהבה. לאט לאט זה נבנה, אבל בטוח.
וואו, אילה, מה הייתי מפסידה אם הייתי עוזבת??"
חברים, ההתרגשות שלי מרקיעה שחקים! אני כל כך מודה לה'.
תזכרו את זה! אין יאוש, המשפט שלה לא עוזב אותי:
"ה' שמר לי יהלום בכספת". גם לכם הוא שומר.
ולעצמי אני אומרת, "מי שמתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בבניינה".
הייתי איתה בצער, ועכשיו אני זוכה להיות לצידה בשמחה.
לא להרפות! השמחה בדרך, בעזרת ה'! תהיו אקטיביים, זה מחכה לכם!
בואו נבדוק ביחד בשיחת היכרות במתנה
איך אני יכולה לעזור לכם להתקדם לחתונה שלכם בשמחה.
הקישו כאן לתאום. https://did.li/pcMCN
אוהבת, אילה
