צריכה שה' יתגלה אלי ויגיד לי שזה זה

איילה שטרן • 4 בנובמבר 2025

-אני כבר לא יודעת מה להחליט, אני משתגעת.
היא אמרה לי בעיניים דומעות.
כבר כמה שנים (!) שהיא יוצאת עם אותו בחור ולא מצליחה להחליט בשום אופן.
-מה יעזור לך? למה את באמת זקוקה?
-אני צריכה ודאות. שמישהו יגיד לי אם זה זה או לא. אני צריכה שריבונו של עולם יתגלה ויגיד לי אם הוא הזיווג.
-יאללה, מה הכי קרוב לריבונו של עולם בימינו?

מפה לשם, היא תפסה אוטובוס לנהריה לרבי דוד. באותו יום. כתבה לו על פתק את הכל, והפסק יצא: "זה הזיווג. שיהיה בשעה טובה".

אושר ושמחה. הקלה. התרת הספקות.

ומה לדעתכם קרה?
היא נפרדה ממנו. 

אני סוחבת איתי את השאלה הזאת כבר תקופה. מה קרה כאן?

ולפני כמה ימים שוב אימון, עם בחורה אחרת.
אנחנו מתעמקות בנושא של בחירות בחיים.
מתחילות להבין ביחד איך שכדי לבחור בין שתי אפשרויות (בכל דבר)
אנחנו צריכים להפנים היטב את היתרונות ואת החסרונות שבכל אפשרות,
ולבחור. באמת לבחור.

ותוך כדי המפגש, כמו תמיד, הנוכחות של הקב"ה נמצאת שם איתנו, ואני מגלה את עצמי מספרת לה את הסיפור על הבחורה שנסעה לרבי דוד,
והקב"ה מגלה לי את התשובה.

היא חשבה בטעות שמה שהיא צריכה זה את הודאות אם זה הזיווג.
זה לא מה שהיא היתה צריכה.
היא היתה צריכה להיות מסוגלת לחיות עם החסרונות. באמת לבחור.
הרי ההתלבטות שלה במשך שנים היתה כ"כ מייסרת כי היו כ"כ הרבה דברים טובים שהיא באמת רצתה בו! וכ"כ הרבה חסרונות שהיא לא! רצתה! בהם!

וכדי לבחור בו באמת - היא היתה צריכה לרצות גם את החסרונות. לדעת שהיא יכולה לחיות איתם בטוב, להתעצבן מהם, להתחכך בהם, לכאוב אותם, לבכות מהם, אבל לשלב אותם בחייה, ולהשלים איתם ואפילו ללמוד ולצמוח מהם. ובעקבות זה גם לצחוק איתם ועליהם ומהם.

ואת זה גם הודאות שהוא הזיווג שלה - לא נתנה לה.
גם עם ישראל עמד במעמד הר סיני -
קיבל וודאות שיש ה' והוא אוהב אותם, וכמה ימים אחר כך - חטאו בעגל.

זו לא הוודאות. זו ההסכמה והיכולת לחיות עם חוסר השלמות.

וזה לוקח אותי לחיים שלי, בכל צעד שלי.
יש טוב ויש פחות והשאלה היא עד כמה אני מכילה את הפחות טוב ושמחה בטוב.

ולחיים של המתאמנים שלי - לדייק איתם בכל זוגיות עד כמה הם מוכנים להכיל את ההמורכבות שהזוגיות הספציפית הזאת מביאה איתה.
לשמוח בטוב לצד הלא טוב, ובאמת לחיות את החיים.

שמעתי היום משפט יפה:
החיים מידי קצרים כדי להתפשר עליהם. ולהתפשר - זה לפחד ולכן לא לבחור.

הלוואי שנצליח לבחור בלא טוב ביחד עם הטוב ולהרוויח... חיים!

אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855

מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים