אם זה שלי, זה יגיע לבד, נכון?
אם זה שלי – זה כבר יגיע לבד... נכון?
"תראי, אני את שלי עשיתי.
אם ה' רוצה, הוא יכול להביא לי את זה גם אם לא אעשה כלום."
"תראי, אני אבדוק את ההצעה הזאת עוד יום או יומיים.
הוא לא ייתפס. כי אם זה שלי, זה שלי."
אני חייבת להיות כנה איתכם.
אני לא עד הסוף מצליחה להסתכל על הדברים כך.
ה' בהחלט יכול להביא לנו חתונה גם אם לא נעשה כלום.
זה נכון, ורואים לפעמים סיפורים מופלאים כאלה.
אבל מהדרך שבה אני מבינה את התורה ואת החיים, ברוב המקרים הקב"ה מבקש מאיתנו גם השתדלות. גם בדרך למציאת זוגיות.
בדיוק כמו בפרנסה, בבריאות או בקניית בית.
בדרך כלל הדברים לא מגיעים מעצמם, אלא דרך הפעולות שאנחנו עושים בעולם הזה.
ולפעמים צריך לעשות הרבה.
ופעולות מדויקות, ועם הרבה כוח והתמדה.
ו... "הוא לא ייתפס, כי אם זה שלי זה שלי"?
זה באמת כיף לחשוב ככה.
ויש גם סיפורים על טיימינג מיוחד, שרק בו הדבר קרה.
ובדיוק כשכבר חשבתי שלא, ובדיוק הדודה של השכנה אמרה,
ואני בכלל לא רציתי, אבל בסוף הוא הגיע אליי בהפוכה...
כי כשזה שלך – זה שלך.
כל זה באמת קורה לפעמים. ואיזה כיף זה!
אבל בעיניי, זו הנהגה של נס.
היא בהחלט קיימת, אבל אני לא חושבת שנכון לבנות עליה את ההתנהלות שלנו.
כך לפחות אני מבינה את הדרך שהתורה מדריכה אותנו לחיות.
יש גמרא במסכת מועד קטן (י"ח ע"ב) שאומרת שמותר לארס אישה במועד,
וגם בתשעה באב, "שמא יקדימנו אחר ברחמים".
ואיך זה יכול להיות?
הרי ארבעים יום לפני יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת: "בת פלוני לפלוני".
כלומר, הזיווג מיועד משמים. אז איך ייתכן שמישהו אחר "יחטוף" אותו?
חז"ל מלמדים שם שיש מציאות שבה אדם עלול להקדים את חברו,
ולכן אי אפשר לומר בפשטות: "אם זה שלי – זה שלי."
ועוד מקור:
בחול המועד אסור לעבוד, נכון? יפה.
אבל אם יש "דבר האבד", כלומר הפסד כספי גדול, מותר לעבוד.
אבל הרי מזונותיו של אדם קצובים לו.
אז מה פתאום שמשהו ילך לאיבוד?
כנראה שגם כאן התורה מלמדת אותנו לחיות בעולם של בחירה, אחריות והשתדלות.
אנחנו קמים בבוקר ופועלים.
עונים להצעות.
יוצרים היכרויות.
מנסים.
ולכן, אם נחליט לדחות שוב ושוב כל הצעה מתוך מחשבה
ש"אם זה שלי, זה יחכה לי" –
יכול להיות שנפספס הזדמנויות שהיינו אמורים לפעול בתוכן.
אז מה אני כן אומרת?
אם אתם מרגישים תקועים בדרך לחתונה,
אני לא חושבת שהתשובה היא להפסיק להשתדל לגמרי.
כי לפעמים דווקא נכון לעשות עצירה בדייטים.
אבל עצירה לזמן שמחליטים עליו מראש.
כי כבר הותשנו.
כי צריך להחליף כוח.
כי אנחנו רוצים קצת אוויר ולהתרענן.
גם זו השתדלות.
אבל לא מתוך אמירה גורפת שלא צריך להתאמץ,
ושהקב"ה כבר יעשה בשבילי.
הלוואי שזה היה כך. באמת הלוואי.
והבשורה הטובה היא שבעזרת ה' כך יהיה באחרית הימים.
אבל עד אז, בעיניי, אנחנו נקראים לעשות השתדלות טבעית, מדויקת ונכונה.
כזו שמתאימה לנו, שמקדמת אותנו,
ושעוזרת לנו ליצור את התנאים הטובים ביותר כדי שהישועה תגיע.
ובעזרתו של ה' כמובן.
בהצלחה ענקית!
ואם אתם מרגישים שקשה לכם לעשות את הדרך הזאת לבד,
אני מזמינה אתכם לשיחת היכרות במתנה.
נבדוק יחד מה מעכב אתכם,
ומה יכול לעזור לכם להתקדם בדרך לזוגיות ולחתונה.
אולי יעניין אתכם לקרוא גם:
איך יודעים אם הוא באמת מתאים לי?
איך יודעים אם לפסול אחרי דייט ראשון?
