מריבות בין אחים - מתכון לזוגיות טובה?

איילה שטרן • 4 בדצמבר 2024

"אז זה שהאחים שלי רבים אצלנו בבית, כמו משוגעים, זה טוב?" 

מסתבר שכן. :)


אתמול בפגישה עם מתאמנת מתוקה עבדנו ביחד על כמה חשוב לדבר,

להגיד את כל מה שיש על הלב, להסביר את עצמנו עד הסוף,

לעזור לשני להבין ממש מה מתרחש אצלנו בלב. 

מה היתרונות של זה, ועד כמה זה עוזר במערכות יחסים.


היא עדיין התנגדה: "אבל אני לא טיפוס כזה,

אני לא באמת אתחיל להגיד הכל... כי... כי ככה, ככה אני". 

"אני מאד מבינה אותך", אמרתי לה.

"אם ככה התרגלת עד עכשיו, לשמור בלב, זה באמת קשה לשנות הרגל. 

האם את מבינה במה זה יתרום לך אם תשני את ההרגל הזה?" 


היא ניסתה לחשוב. 

סיפרתי לה על בחורה שבעבר אימנתי, (בהעלמת פרטים כמובן)

שהקושי המרכזי שלה בחיפוש הזוגיות היה החשש שכשהיא תתחתן -

היא תסתובב בעולם לא מרוצה, לא שמחה,

כי יש דברים שבעלה עושה שמעצבנים אותה, מכאיבים לה,

מפריעים לה, והיא לא יכולה להגיד לו.

כי היא לא יודעת להגיד את מה שיושב לה בפנים. 


"אבל למה?" שואלת המתאמנת הנוכחית. "מה אכפת לה להגיד לו?"

"היא פוחדת שזה יביא למריבה". עניתי. 

"אז מה?" היא שואלת. "תמיד רבים. ככה זה במשפחה.

רבים קצת, מה יש? אני תמיד רבתי עם האחים וההורים שלי".

היא אומרת בחיוך כובש.


נדהמתי. 

אני כ"כ רגילה למתאמנים שהפחד המרכזי שלהם בזוגיות זו העובדה

שאצלם בבית כל הזמן רבו והם פוחדים לשחזר את זה!

ופתאום אני מגלה תגלית. 


"אז את בעצם אומרת, שזה שאתם רבים בבית חופשי

גורם לך רק להבין שאין מה לפחד ממריבות!

שזה טבעי והכל בסדר!"

"כן", היא אומרת. "מה הבעיה?" :)

צחקנו ביחד. "אז זה מצוין שאתם רבים ככה חופשי". 


אח"כ היא אמרה:

"אבל כן הייתי שמחה לדעת איך לריב פחות, בכל זאת". 


וכאן המשכנו הלאה וראינו שכשיודעים איך לומר באמת מה יושב על הלב,

לגמרי, מבפנים, בעומק ובצורה יפה וחיובית לשני -

המריבות פוחתות, אפילו פוסקות, והלב נקי. 


אין צורך לפחד ממריבות,

כי הן לא צריכות באמת לאיים על הקשר, גם כשהן קורות. 

ומצד שני - אפשר באמת לדבר מלב אל לב,

גם כשסוערים, והמריבות יהפכו לשיחות התקרבות. 


זה היה אימון מתוק, שפתח גם בה וגם בי חלונות חדשים.


אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה,

ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855


בואו נבדוק ביחד בשיחת היכרות במתנה 

איך אני יכולה לעזור לכם להתקדם לחתונה שלכם בשמחה.

הקישו כאן לתאום. https://did.li/pcMCN



מאת איילה שטרן 8 בדצמבר 2025
המשפט ה זה  תפס אותי, וממש פתח לי את הלב: "תאמין שהגעת אל העולם כדי למלא חסר של אחר". זה משפט שיכול קצת להרגיש חוסם. באתי כדי לשרת אחרים? באתי בשבילם ולא בשבילי? אבל אותי זה דווקא פותח. כי הוא לא בא מתוך התנשאות ולא מתוך ביטול של עצמי או של השני, אלא מתוך ראייה שכל אחד נברא עם מתנות שמישהו אחר לא יכול להעניק בדיוק באותה צורה. בזוגיות מגלים את זה ברגעים הכי קטנים: אחד מאיר הומור בזמן שהשני נלחץ, אחד זוכר סדר ודיוק כשהשני נוטה להתפזר. זה לא "לתקן" — אלא להשלים. לא לבטל את החסר — אלא למלא אותו בטוב. פעם שמעתי בחורה שאמרה: "איזה מזל שמצאתי את בעלי, כי הוא לא היה מסתדר עם מישהי אחרת". זה כ"כ נגע לליבי! האינסטינקט שלי היה לצחוק צחוק חמוד ולשאול אותה: "אבל איפה את בתמונה? :) אם את זו שמצאה אותו, ואיזה מזל, אז במה הוא ממלא אותך? לא במה את ממלאה אותו". אבל זו לא היתה החשיבה שלה (לפחות לא באותו הרגע). באותו רגע, בלי לשים לב אפילו, היא חשפה את זה שבשבילה להיות האשה הנכונה בשבילו, זה התענוג והאושר. כשמסתכלים כך (לפחות בחלק מהזמן), כל מחלוקת קטנה מקבלת פרספקטיבה אחרת: אולי דווקא כאן מתגלה המקום שבו נבראנו לתת משהו שהצד השני זקוק לו. וזו כבר התחלה של בית בנוי באהבה. המון אהבה ושמחות! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 24 בנובמבר 2025
זה לא סוד שהרבה אנשים מתקשים למצוא בן זוג בגלל "מה יגידו". כלומר, הם מחפשים בן זוג שיהיה תואם דברים מסוימים שגדלו עליהם, שמצופה מהם, או אפילו שהם רק חושבים שמצופה מהם, למרות שבעומק ליבם הם בכלל צריכים ומשתוקקים למשהו אחר. זה קונפליקט שהוא הרבה פעמים לא מודע בכלל. הם בטוחים שמה שמה שמצופה מהם זה גם מה שהם רוצים. רק בשיחות עומק עם המאמנת מתגלה הפער. לפעמים זה מתגלה כשהם יוצאים עם מי שממש עונה לציפיות של כולם, אבל לא טוב להם איתו. והם לא מבינים למה. לפעמים זה מאד מאד מודע. הם יודעים היטב: אני רוצה איקס, אבל אין סיכוי שאצליח להביא אותו הביתה/לחברים/לחבר'ה מהעבודה. זה כ"כ כואב. אבל זה פתיר. באמת שכן. שאלתם את עצמכם פעם מה זה הביטוי הזה "לכרות ברית"? הרי ברית זה חיבור, וכריתה זה ניתוק !! אז כנראה שכדי להצמיח בתוכנו דברים, אנחנו צריכים לכרות אותם ממה שלמדנו בעבר. אנחנו חיים בבית שלנו. וההורים וכל המבוגרים המשמעותיים של חיינו (כולל המדיה אגב) מציעים לנו סלסלה על השולחן עם כל מיני פירות. אנחנו בטבעיות בוחרים מתוכם את הפירות שאנחנו אוהבים, ומשאירים בסלסלה את אלה שלא. בסלסלת הערכים שגדלנו עליה - יש: תורה, קשר לה', תקשורת בינאישית, סדר וניקיון, זרימה או אחריות, מעמד, מקומו של הכסף, חשיבות המראה החיצוני בחיים, עדות, סטיגמות, לימודים... איך נדע אם הערכים שבסלסלה הם באמת שלנו או שאנחנו "מחויבים" לקחת אותם איתנו כי גדלנו עליהם? צריך לכרות. לנתק. לדמיין רגע: אם אני חיה לבד לבד לבד, רק אני והאיש שלי. מה חשוב לי ורק לי שיהיה בו? אני מאמינה שהמעמד היוקרתי של המקצוע שלו יהפוך אותו לבעל טוב יותר? או שאמא שלי למשל מאמינה בזה ואני ממש לא? אם אמא לא בעניינים בכלל... לי עצמי זה יהיה חסר? אם כן - איזה יופי! הנה ערך שלקחתי לבדי בעצמי מסלסלת הערכים שהיתה על השולחן בבית, ואני אוהבת אותו ובוחרת בו, בערך הזה. ואם לא - זה ערך שלא לקחתי. זו הבננה עם ה"חום" שאמא תמיד אמרה "זה רק דבש, למה את לא אוכלת את החום?" ואני אף פעם לא רציתי לאכול כי זה הגעיל אותי בכלל. אני לא צריכה את זה בבן הזוג שלי. זה לא מעניין אותי. זה מעניין את אבא ואמא (החברות באולפנה/ החבר'ה בעבודה). ואני אחיה עם האיש ולא הם. אז כדי להתחבר לערכים שלי, אני צריכה רגע לנתק. לכרות את ה"מה הם חושבים". ואז אני יכולה ליצור ברית עם מישהו שבאמת באמת אני רוצה. ומה עם כולם? הם יסתדרו. אולי ינועו באי נוחות כמה זמן, אבל כשיראו כמה טוב לנו, הם יידבקו באושר שלנו. בהצלחה ענקית! אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855 
פוסטים נוספים