על שקר ואמת

איילה שטרן • 28 באוקטובר 2024

זהו שקר, שיכולים לעבור עלינו חיים ללא קשיים.

זו אמת, שהחיים מלאים אתגרים, וטוב שכך.

זהו שקר, שכל היפהפיים והעשירים מאושרים.

זו אמת, שהאושר אינו תלוי בדברים חיצוניים אלא בעבודה פנימית.

זהו שקר, שאפשר להגיע להצלחה ברגע אחד, ושהיא גם תחזיק מעמד.

זו אמת, שמה שטיפסת אליו במאמץ, בחרוק שיניים ובעמל,


עם עליות וירידות, כאב ותקווה, חושך והדלקת פנסים קטנים בתוכו,


הוא שייתן לך את האושר והסיפוק העמוקים ביותר.

זהו שקר, שהצלחה היא דבר שתלוי רק בגזרת שמים.

זו אמת, שהצלחה היא גם בחירה שלך בדרך הנכונה.

כולנו יודעים מהי האמת ומהו השקר,

אך השקר כל כך משכנע אותנו,


המציאות כולה כאילו מגויסת להוכיח לנו כמה השקר הוא האמת.

תמונות המפורסמים תמיד זוהרות,

"ההצלחה מובטחת!"

החברה שלי כל כך יפה ומוצלחת, ברור שתתחתן לפניי!

וכך אנו הופכים למדקלמים של אמיתות מרוחקות,


שכולם אומרים אותן,


אבל אנו עדיין לא באמת מאמינים להן עד הסוף,


ולכן הלב והרגש דוחים אותן.

במילים אחרות,

יודעים שיש דרך עד ההצלחה, אבל הלב רוצה אותה הרגע, כאן ועכשיו.

יודעים שלא רק היפים מוצלחים, אבל מתאווים להיות יפים ודקיקים כדי להיות שווים.

יודעים שדרך משמעותית ולפעמים ארוכה היא הכרח כדי להגיע לסיפוק אמיתי,


אבל מייחלים שייפול עלינו כל הטוב משמים ללא מאמץ.

יודעים ויודעים ויודעים, אבל רוצים את ההיפך...

אז מה עושים?

מקדישים זמן ללימוד,


עוברים תהליך מעמיק של התבוננות באמת,


של פרידה מהשכנוע של השקר, והפנמת האמת גם לרובד של הלב.

איך? ברגע?

לא... לאט לאט... בתהליך. כי זו האמת. שצריך תהליך.

חוויתי את זה על בשרי אינספור פעמים,


באימון אישי, בלימודי חשיבה הכרתית בשיטת ימימה ובשיעורי תורה.

כשרודפים אחריה, השמש של האמת לאט לאט חודרת את רסיסי השקרים,


מפרידה אותם זה מזה ומחלישה את הקשרים ביניהם.


האחיזה של השקר בהדרגה נחלשת,


הוא מסיר את מכשוליו, את המשקולות שקשר לרגלינו,

ואנחנו צומחים באופן טבעי, למעלה. 

מאת איילה שטרן 23 ביוני 2025
"עם ישראל נלחם עכשיו על קיומו. גם אני רוצה להילחם על הדברים שאולי עד עכשיו לא התייחסתי אליהם מספיק". כך אמר לי הבחור החדש שבא להתאמן. בחור כל-כך מקסים ומלא עוצמות. "אולי דחיתי את הצורך לשנות דיסק עד היום, אבל עכשיו — לא יותר. אני רוצה לעשות את השינויים שצריך, אני רוצה להגיע לתוצאות ולהתחתן בשמחה." אז הנה עוד זווית מעניינת ומפתיעה ויצירתית על הקשר בין המלחמה לחיפוש זוגיות. מכל מלמדיי השכלתי, וממתאמניי — יותר מכולם. 😊 והמילים שלו עוררו בי מחשבה עמוקה: אולי גם אנחנו התרגלנו לדחות. להגיד לעצמנו "אחרי המלחמה", "אחרי התקופה הזאת", "כשיהיה לי זמן/כוח/בהירות". אבל אולי דווקא עכשיו, כשהכול רועד מסביב — זה הרגע לבחור שלא לוותר. לא לדחות עוד. לבחור דווקא עכשיו בהתבוננות, בצמיחה, ובתזכורת שהחיים קורים עכשיו. אז על מה אתם אולי מוותרים? 🔸 אולי אתם מוותרים על החלום. על הרצון הגדול להתחתן מתוך אהבה, מתוך חיבור אמיתי, על האמונה שיש מישהי או מישהו שם שמתאים בדיוק לכם. מתוך הגנה על הלב – אתם מוותרים מראש, כדי לא להתאכזב שוב. 🔸 אולי אתם מוותרים על עצמכם. משתכנעים שאתם לא מספיק מעניינים, לא נחשקים, לא בנויים לזה. נותנים לתחושת הכישלון מהעבר להגדיר את העתיד. אבל זה שקר. לא אתם מדברים שם – אלא הפחד. 🔸 ואולי אתם מוותרים על המאמצים הקטנים. כבר לא עונים לשדכנית, לא מנסים שוב להיפתח, לא משקיעים בתהליך, לא מאמינים שזה באמת יקרה. אבל האמת? הדברים הקטנים האלה – הם הדרך הכי גדולה להגשים את מה שאתם רוצים באמת. אז אם הלב שלכם גם מרגיש עכשיו ש... די. די עם הדחייה. די עם הוויתור. זה הזמן להילחם — לא מול מישהו, אלא בעד עצמכם. 💛 ומי שרוצה ללוות את עצמו במסע הזה עם מישהי שמאמינה שאפשר, אני כאן בשבילכם. באהבה ובאמונה. אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה 💙, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
מאת איילה שטרן 17 ביוני 2025
חברים וחברות אהובים, מסתבר שדווקא בזכות המלחמה משהו בקשרים שלנו יכול להפוך ליותר עמוק בזמן יותר קצר. איך הגעתי למסקנה הזאת? קודם כל קבלתי מייל מעוקבת מתוקה שכתבה לי בתגובה לאחד הפוסטים שלי על ניהול קשר בזמן מלחמה: "אולי גם במצב מלחמה אפשר לפתוח יותר את הלב ממצב רגיל וממש להתעניין בעולמו של הבחור - אם הוא אוכל טוב, איך הוא ישן, מה הוא מרגיש בסיטואציה הזו, איך המוראל שלו וכאלה.. עצם הדאגה לאחר תפתח את הלב באופן אוטומטי. דווקא הרגשות שלא פשוטים שלנו בעורף יכולים להיות מנותבים למקום חיובי ומי יתן ובעז"ה בתים ייבנו במהרה!" נהניתי מהתובנה, וזה הזכיר לי בחור מעל גיל 40 שבא להתאמן אצלי בקורונה. הוא סיפר לי: "בליל הסדר ישבתי לבד. פשוט לבד לחלוטין. שאלתי את עצמי את הקושיות ועניתי לעצמי... ופתאום זה היכה בי: אם אני לא מתחתן, ככה ייראו החיים שלי. אני אהיה לבד לחלוטין. אז באתי לאימון. בואי נפצח את זה". הוא באמת התחתן בעקבות האימון, ואני תולה את זה הרבה גם בחוויה החזקה שהוא חווה, שגרמה לו להיפתח יותר. שמעתי גם עדות של בחורה שהיתה בתופת של השבעה באוקטובר, ונורתה (ואח"כ ניצלה ב"ה). המחשבות שלה אחרי שהיא נפצעה היו: "אני מבינה שהיום נגמרים החיים שלי, האם אני מרוצה מאיך שחייתי עד היום?" יש משהו בעתות משבר, מצוקה, מלחמה, שמפגיש אותנו עם החלקים היותר עמוקים שבנו. אנשים פתאום מבינים מה חשוב להם באמת. על מה הם לא מוכנים להסתכל אחורה על חייהם ולומר: חבל שפספסתי את זה. זה היה בעצם העיקר. אני רואה כתבות של אנשים שמספרים שקשרים שהם בעבר חתכו בגלל נקודות כלשהן מבינים פתאום עכשיו, בתוך המלחמה, שהנקודות האלה היו חיצוניות, לא נקודות ליבה, והם רוצים לחזור לקשר, כי הקשר עצמו היה משמעותי ומספיק חשוב ויקר להם. הפחד הגדול שכולנו חווים חושף בנו את הלב, את הרגשות שהיו כמוסים, הם עכשיו על פני השטח. יותר מהר אפשר להיקשר, להתחבר, לדבר רגש, לרצות חיבור ולהרפות קצת מהשכל ומהצ'קליסט שתקע אותנו עד היום. כמובן, כדאי להיזהר לא לוותר על דברים משמעותיים! לא להיות בקשרים שהם לא טובים לנו, אבל אפשר לנצל את התקופה הזאת, את הרגישות החיובית והעדינה שיש בנו היום כדי להרפות מחלקים לא חשובים בצ'קליסט, ולהישאר עם ההתאמה העמוקה, החיבור הפשוט והאותנטי, עם הלב האמיתי של הקשר. כשעומדים מול מוות, מבינים פתאום בצורה הרבה יותר חזקה את משמעות החיים. מרגישים רצון בקרבה, ורוצים להוסיף חיים. בתפילה לימים של שקט ושלווה, ולגאולה שלמה בחסד וברחמים ובמהרה,  אילה שטרן - מאמנת את מי שנחושים להתחתן בלי להתפשר על אהבה, ומוכנים לזוז בשביל זה. 0544222855
פוסטים נוספים